חיל ורעדה אחזתנו, בבואנו לכתוב ולשרטט דברים עלי גליון על אותו ענק שבענקים, מופת הדור, ציס"ע, קודש הקדשים, שר התורה ועמוד העבודה אשר כל בית ישראל נשען עליו, איש האמת, פאר הענווה, רשכבה"ג, מרן הגרי"י קנייבסקי בעל ה"קהלות יעקב" זי"ע.
ידענו גם ידענו, כי אין לאנשים כערכנו את היכולת לבטאות ולו במקצת את מסכת חייו הנאדרים בקודש ותוקף צדקותו, תורתו העמוקה וקדושתו הנוראה אשר נשגבה היא מבינתינו ורחוקה היא מהשגתנו.
באנו בזה רק לנגוע באי אלו נקודות זעירות ממסכת חייו, כפי ששמענו בשיחה מקיפה ומיוחדת עם נכדו חביבו הגה"צ רבי יצחק קולידצקי שליט"א חדב"נ מרן הגרח"ק שליט"א ובעהמח"ס "לשכנו תדרשנו".
בפתח השיחה שאלנו את הגה"צ רבי יצחק שליט"א: "זכיתם להיות קרובים לקדוש ישראל מרן הסטייפלער זי"ע, מה לדעתכם הנקודה שאפיינה ביותר את אישיות הגדולה כפי שראיתם מקרוב בקודש פנימה?
הגר"י שליט"א: "קשה מאוד לענות על שאלה מעין זו, שכן כל מי שרק התקרב ולו במקצת למחיצתו הק', ראה לפניו במוחש שרף נורא, ענק שבענקים שהתהלך עמנו בארץ אשר נשלח ממרום ברוב חסדי ה' לאחר החורבן הנורא להאיר הדרך לבני עם סגולה בחשכת התקופה הקשה.
"במחיצת קדשו ראו כולם ואני בתוכם, צדיק נורא ומופלא וכחד מקמאי ממש, אשר היה בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". במחיצתו ראו ילוד אשה שאין לו כל שייכות עם עניני העולם החומריים, כל כולו היה 'שטיק רוחניות', אמנם הוא התהלך עמנו כאחד האדם, אבל רוחו הק' ונשמתו הטהורה העפילה ונסקה גבוה בשמים.
"אך בכל זאת מה שבלט ופרץ החוצה באופן בולט ביותר לעין כל, היתה ענין יגיעת התורה שלו שהיתה לאו בגדר אנוש ואשר לאו כל מוחא סביל דא, עד לזקנותו ממש למרות שכוחותיו לא עמדו לו ראו כולם בחוש את יגיעתו הנוראה בתורה, כאשר היה רכון על תלמודו עד לשעות הקטנות של הלילה ביגיעה נוראה ולא עזב את תלמודו עד שנרדם מרוב עייפותו, אז נח קימעא ומיד תוך שעה או שעתיים כבר היה ניעור וחוזר לתלמודו מלא חיות והתלהבות וכבחור צעיר לימים.
"כן ראו עליו באופן בולט ביותר את יראת חטאו הנוראה, כאשר עליו ראו במוחש את הענין של "עבד ה'" בשלמות העובד את קונו כ"ד שעות ללא כל פניות וביטל כל כולו לעשות רצון קונו עד כדי מסירות נפש ממש.
העניו מכל אדם
ממשיך הגר"י שליט"א בנועם שיחו: "דומני, כי מעל הכל ראו עליו באופן בולט את מידת ענוותנותו הפלאית שהיתה לאות ולמופת, עד כי לא יאומן כי יסופר עד היכן הדברים הגיעו.
"מי שמע על ענווה פלאית שכזו, זקה"ק הסטייפלער שכל העם כאחד חרדו למוצא פיו וענו אחריו מקודש מקודש, עוד בהיותו אברך צעיר לימים ממש התבטא עליו גיסו מרן החזו"א שהוא גדול הדור. ספריו המפורסמים "קהלות יעקב" על מסכתות הש"ס התקבלו בהערצה שאין למעלה הימנה בכל תפוצות ישראל מכל החוגים ללא יוצא מן הכלל, כאשר בכל עולם הישיבות נעשה ספר זה לאחד מספרי היסוד על סוגיות הש"ס, וכמעט שאין לך ר"מ ומרביץ תורה ברחבי העולם היהודי שאינו משתמש בדרך קבע בספרים יחודים אלו ומנחילם לתלמידיו, המונים נהרו אליו מכל קצווי תבל לשמוע בעצת קדשו ולהתברך הימנו וכולם פה אחד האמינו כי "כל היוצא מפיו יעשה". גדולי הדור לא הכריעו בכל מערכה ציבורית מבלי להימלך בדעת קדשו תחילה, ואילו זקה"ק אחז את עצמו לאדם פשוט ממש כאחד האדם ועד יומו האחרון לא הבין כלל לשם מה נוהרים כולם אליו, עד שהתבטא על עצמו לא אחת בכינויים חריפים של גנאי, ואף היה בטוח ללא כל צל של ספק כי העולם טועה בו באשר נוהרים אחריו.
"הג"ר יהודה שפירא זצ"ל היה מרגלא בפומיה לומר שמעולם לא ראה כזו ענוה – יהודי זקן שכל העולם מצפה למוצא פיו והוא פשוט לא מבין מה רוצים ממנו.
לאלו דברי ענווה הנכם מתכוונים?
"ניתן לשבת לילות על גבי לילות ולספר עובדות מאלפות מעוצם ענוותנותו הטהורה שהפליאה גדולים וטובים כאחד ולא אסיים בזה לספר.
"זקה"ק בלט מאד במידה זו וכל כמה שהוסיף לו הקב"ה גדולה וכבוד הרגיש את עצמו פשוט יותר ונבזה יותר, הוא ממש לא הבין כלל מה רוצים ממנו אנשים ולמה מכבדים אותו והיה נדמה לו כי מבזים אותו בזה שנותנים לו כבוד, בכל רמ"ח אבריו חש בושה אמיתית כשכיבדוהו ובעיניו ראה תמיהה ופליאה טבעית כשנתכבד באיזה כבוד שהוא.
"כל הנהגתו בקודש בימי חייו, היתה בשפלות. בתקופה בה היה דר עם החזו"א ראו את ההתבטלות הגדולה, הענווה וההכנעה בלי גבול שלו אל החזו"א אף שכבר בעצמו היה גדול בתורה. תמיד ישב בקרן זוית, לא נזקק למשרתים ולעוזרים, ואף לא לבש אצטלת רבנים, רק מעיל ארוך וקפוטה שבתית. ידוע שגדולי עולם קבעו שזכה לפרסום ספריו בכל העולם מחמת מדת ענוותנותו העצומה.
"עובדה נוספת: בביהכ"נ לדרמן המתינו לו לחזרת הש"ץ, עד שיגמור תפלת שמו"ע. לא אחת היה מתבטא ואומר: "מחכים לי, וכתוצאה מכך איני יכול להאריך בתפלה ואיני יכול לקצר", אם יאריך – יבטל את זמנו של הציבור שסיים להתפלל, ואם יקצר יגרום רעה לאלו העומדים עדיין בתפלתם, שלא יוכלו להצטרף ל"קדושה". שבת אחר שבת התכבד לעלות ל"שלישי". הוא עמד והצביע על גדולי תורה שביהמ"ד לדרמן מבורך בהם, שראוי היה שיקבלו אף הם "שלישי", וכראיה סיפר שבמנינו של החזו"א היתה גם תורנות: פעם החזו"א ופעם הוא… משהגבאים לא חדלו ממנהגם התנחם ואמר: "אני הכי זקן כאן… ובכל פעם שקראוהו לעליה היה נראה כמופתע מחדש. בסיום התפילה בשבת היה ממהר ועובר בברכת "גוט שבת" תוך כדי הליכתו כדי שלא יעברו לפניו להתברך.
"פעם התבטא ואמר: "אם הייתי לוקח כסף פדיון, היו ממעטים לבוא אלי, ומה שההמונים באים אלי הוא משום שאינני נוטל כסף.
"על סיבת ריבוי המשתתפים בשיעור ביום היא"צ של החזו"א, היה אומר: השיעור הוא פעם בשנה, אילו הייתי אומר פעם בשבוע מסתמא לא היה מנין אחד לומר אח"כ קדיש דרבנן…
"פעם אף התאונן שאנשים קוראים בסיפורי צדיקים על מופתים ופלאות ובאים אליו בתקוות שווא, בדבריו הוסיף ואמר שלא יתכן שכ"כ הרבה אנשים באים להתברך מפיו, כי מי הוא ומה ערך תפילתו ולבטח זהו קומץ אנשים שבאים וחוזרים ובאים כמה פעמים ביום. ואירע שצעק לפעמים על אנשים כבר הייתם כאן וממש היה בטוח שחוזרים ובאים.
"באחד ממכתביו אף ציוה לכתוב עבור פלוני בכהאי לישנא: "הרב ביקש להודיע שאין אמת כלל במה ששמעת עליו, רק גם באיש פשוט והדיוט לפעמים מועלת ברכותיו ועל פי רוב לא". (קריינא דאיגרתא, ח"א סי' ל"ח)
"כך גם בייחס לחידושיו התבטא בענווה. אירע פעם שאמר שעל כל סימן בספרו חשש אם אין לזה סתירה מגמרא אלא שאינו יודע אם הוא בקי בש"ס. וכשהוציא את ספרו עמ"ס ערכין ותמורה התבטא שאינו יודע אם מותר לו להוציא היום ספרים כיון שזכרונו נחלש וחושש הוא אולי יש סתירה לדבריו ממקום מסוים בש"ס ושמא הוא מוציא ספרו זה משום שהוא בעל גאוה שחושב שדבריו חייבים להיות אמת.
המשוגע מביאליסטוק
"שמעתי כי לא אחת היה מתבטא ואומר: "אנשים באים אצלי לברכות. אחד הראה לי שכתוב 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', היה פעם בביאלסטוק משוגע אחד ששמו היה מיכאל והיו הילדים רצים אחריו ומלגלגים עליו, יום אחד הגיע ואמר שהוא מיכאל המלאך, שאלוהו מנין לך ואז פתח והראה להם פסוק בתנ"ך שכתוב בו המלאך מיכאל, השיבו לו הילדים הן אמת שכך כתוב, אבל איפה כתוב שאתה הוא זה מיכאל המלאך. והיה צועק עליהם ואומר אתם כופרים ואפיקורסים אינכם מאמינים בתנ"ך והם משיבים: אנו מאמינים שמיכאל הוא מלאך אבל מנין שאתה הוא זה. כך המשיך זקה"ק בענוותנותו ואמר: "נכון שכתוב צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אבל וכי כתוב שאני הוא הצדיק?"
פעם אף אמר: "הדור צריך מנהיג, מחפשים את מי לשאול ומצאו יהודי זקן שחיבר ספרים וחושבים שמצאו את האדם הנכון". בהזדמנות אף אמר: "הציבור חושב שהואיל ואני גיסו של החזו"א אז גם אני יודע.
"גיסי הגראי"ש שליט"א סיפר, כי כשנתיים לפני פטירתו חלה מאד. הוא שכב קודח מחום וכל גופו היה מלא ייסורים. אני יודע למה באו עלי הייסורים האלו, יש רב אחד באמריקא ת"ח גדול ומחבר ספרים, לאחרונה הו"ל ספר ובו הוא כותב עלי תארים מופלגים ומזכיר את שמי הרבה, עד עכשיו לא ידעו ממני כ"כ, אבל הוא הלך ועשה לי פרסום גדול כאילו אני רשכבה"ג ובגלל הפרסום הזה נענשתי, כי חז"ל אמרו א"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים ופירש"י תהי' אפל ונחבא ותחיה. אני ביקשתי ממנו הרבה שלא יפרסמני אך הוא חושב שעושה עמי חסד שכותב עלי כך ועכשיו אני סובל ונענש בגלל זה". כך חי זקה"ק וכך הרגיש.
במדת הענוה
"כך היה סולד ממה שכתבו לו תארים גדולים. באחד מכתביו נמצא כתוב: "הלא די שיכתוב כנהוג הרב הגאון וכו', ובכלל תיבת וכו' יכולים לפרש כל מה שרוצים. (קריינא דאגרתא ח"ב סי' ר"ס), במכתב נוסף כתב זקה"ק: "שלא יועיל מה שיכחיש את התארים עליו כי יאמרו שהוא אוחז במדת הענוה"… והוא מבקש ומפציר מאוד לעשות עמו חסד: כשידפיס הדר"ג אחד מהמכתבים דשדר לן, שישמיט כל התארים הנוראים שכתב עלי (שם סי' רס"ג אני עני נהנה יותר כשאין בהמכתבים תארים מופלגים שם סי' ע"ח) ובמקום אחר הוא מבקש "נא שלא לכתוב עלי תואר רשכבה"ג, אשר זה מנקר את העינים, ואיזו כבוד הוא לכתוב תואר שמזוייף מתוכו לגמרי. די שיכתוב הרב הגאון, או כמנהג הזמן לכתוב הגאון בלבד – זה די לכל היותר" (שם סי' רס"ב)
היטב לבטאותו אחד מתלמידי החזו"א באמרו: "אם רצית לצער את הסטייפלער היית נותן לו הרבה כבוד!"
מוסיף לנו הגר"י שליט"א בנועם שיחו: "זכרוני, כי בשנה האחרונה בחייו בליל ר"ה התפלל בביתו במנין, ולאחר התפילה באו המונים להתברך בשנה טובה. זקה"ק יצא אז לפתח חצרו וישב שם, והעם עברו לפניו ובירך את כולם בסבר פנים יפות. אחר כשעה ומחצה חשב זקה"ק כי לא יכול להיות שכ"כ הרבה אנשים באים להתברך מפיו והחליט שכפי הנראה זה אותם אנשים שבאים שוב ושוב, או אז קם ממקומו ואמר: "מה אתם מצערים אותי והולכים הלוך ושוב, קשה לי מאד לשבת, שיהיה שנה טובה לכולם", ואז נכנס לביתו ואלפי אנשים עדיין נותרו בלא להתברך.
שלא להטריח חלילה
כך לרוב ענותנותו גם לא הסכים שיטרחו סביבו יותר מאדם אחר, ורבו הסיפורים על כך.
"ארע פעם שאחד הזמינו לסנדקאות בירושלים ושלח עבורו נהג, בעת שירד מהרכב בירר את עלות הדלק, השיב לו הנהג כי בעל הבית כבר שילם, אך זקה"ק התרעם ואמר לו, לא די שהלה כיבדני בסנדקאות עליו עוד לשלם את דמי הנסיעה?! ואכן הוא לא הסכים בשום אופן שהנסיעה תהיה על חשבון בעל השמחה, הנהג נקב בסכום של חמישים ל"י וזקני שילם לו מיד. יש לציין שמעשה זה היה בשנת השמונים לחייו שהיה מתכבד בסנדקאות תמידין כסדרן. וכאלו סיפורים היו למאות ולאלפים.
"בכלל, מעולם לא ביקש שיעזרו לו, ואפילו מבני משפחתו הקרובים ביותר, לכל היותר היה אומר: "אם אתה עובר פה הואל נא להיכנס אלי".
"עובדה מעניינת שמעתי מאחד ממקורביו, כי פעם לאחר תפלת מנחה בישיבה יצא זקה"ק ללכת לביתו והלך בהליכתו הקשה כמאה מטר, לפתע שב על עקבותיו וחזר לישיבה, הסתכלתי לראות מה מעשהו וראיתי שהולך למקומו ולוקח הגמרא שלמד בה לפני מנחה והחזירה לארון הספרים ויצא והלך לביתו.
"לרוב ענוותנותו לא היה שולח לקרוא אליו שום אדם ואפילו לצורך גדול והיה אומר "אינני רב, הרב יוכל לקרוא שיבואו אצלו ואני אינני רב". סיפר ת"ח אחד שפעם הגיע אליו זקה"ק שיתקן לו ס"ת, וזה היה בזמן שההליכה כבר היתה קשה עליו ביותר, וכבר לא הלך אפילו לביהכ"נ. אמר לו הסופר: מדוע לא שלחתם לקרוא לי והייתי בא, השיבו זקה"ק: "אני צריך אתכם ואתם תבואו אלי?
"כמו"כ מסופר, כי פעם כשהיה סנדק בברית בת"א, אחרי הברית בקשו ממנו שימתין מעט, היות והלכו להזמין מונית עבורו, אולם זקה"ק סירב ואמר אני הרי יכול לנסוע באוטובוס ואינני זקוק למונית, כשאמרו לו שאחד מן הנוכחים לוקח מונית לעצמו והוא יכול להצטרף… הסכים. כשהגיעו לב"ב שאלו אותו לאן הוא צריך להגיע, לבית או לכולל חזו"א ששם למד, ענה ואמר אני ארד היכן שאתם תרדו, ולא הסכים בשום אופן שיסיעו אותו למקומו.
"עובדה פלאית נוספת אספר בזה. ת"ח גדול מחו"ל היה רגיל לכתוב לו מכתבים ובו שאלות בלימוד ובבעיות העומדות על הפרק. זקה"ק היה כותב לו בחזרה, במכתב האחרון ששלח לו באיחור זמן התנצל זקה"ק על כך ששולח באיחור את תשובתו משום שאין לו שלוחים לשלוח את המכתב לתיבת הדואר והוא עצמו קשה עליו ההליכה ויוצא מביתו רק לעתים רחוקות ולכך איחר את מכתבו… זקה"ק היה אז כבן 79 וכבר התפרסם אז לגדול צדיק הדור אשר המונים צבאו על פתחיו, ולא רצה להטריח אפילו את בני ביתו לשלוח מכתב לתיבת הדואר ונאלץ לשלוח בעצמו מכתבים, כמובן שאותו ת"ח הפסיק לשלוח לו מכתבים שלא להטריחו.
"כך גם בהדפסת ומכירת ספריו השתדל לסדר לבדו את כל העניינים מבלי להטריח אחרים, ואפילו לעת זקנתו היה בעצמו אורז את הספרים וקושרם. זכרוני כי פעם הגעתי אליו עם אאמו"ר זצ"ל לקנות ספרי קה"י, ואמרתי לו שיכול אני לעזור לו לארוז את הספרים, על אתר ענה לי זקה"ק: "אני כבר רגיל להיות אורז ספרים עוד בבית החזו"א", ולא הסכים שאעזור לו.
(מתוך המבשר תשע"ה)