"וּלְכָל נִדְבוֹתָם" (ויקרא כ"ב, י"ח)
"הורתה ולידתה של 'קופת העיר' הייתה יחד עם רבינו", אומר לנו הגר"מ שפרינצלס שליט"א, מרבני 'קופת העיר'. "עם פתיחתה והקמתה של הקופה, היה עלינו למצוא חן וחסד בעיניו, דבר שלא היה קל להשיג, מאחר ורבינו בדק, כידוע, כל דבר בשבע עיניים, ולא סמך ידיו על אף מוסד, עד שהיה ברור לו שאין שום אינטריגות ומעילות בכספי הקודש, חלילה. ידוע גם על אירגונים אחרים שבשום אופן לא הסכים לתמוך בהם, על אף שלחצו עליו מאד, לאחר ששמע שאינם מתנהלים ביושר.
"מיד כששמע רבינו מי הם הרבנים המתעסקים בכספי הצדקות, מיהר והזדרז לתת את אמונו המלא ב'קופת העיר', כאשר כבר בשנה הראשונה חתם לקראת פורים, על מכתב קודש לתרום את המתנות לאביונים ל'קופת העיר', וכתב בעצמו את הנוסח: 'שזו המתנה לאביונים ההגונה ביותר'. דבר שנחשב כצעד נדיר מצידו, כפי שידועה הייתה דרכו לצדד ולא להכריע. אך כאן יצא מגדרו להכריע שהיא הצדקה ההגונה ביותר, והסיבה לכך, מכיון שהכיר את הרבנים העוסקים וידע שעושים מלאכתם באמונה".
הגר"מ שפרינצלס מוסיף ומחדד את נאמנותו של רבינו כלפי 'קופת העיר': "תמיד היה רבינו מייקר ומייחד את מנהלי 'קופת העיר', שכולם פועלים לשם שמים, שלא על מנת לקבל פרס. מה שמיוחד בכך הוא, שרבינו זצוק"ל, שהיה בקי בהוויות העולם, ידע שאין לנאמנות זו אח ורע. אין שום מקום שכל הניהול הוא ללא שום קבלת שכר. עובדה מפליאה זו הייתה העדות בעיניו, שהכל נעשה בנקיות מופלגת, ומאז תמיד דיבר בשבח 'קופת העיר', והזכיר שהכל נעשה שלא על מנת לקבל פרס, וממילא אפשר לסמוך עליהם במאת האחוזים. לכן גם במשך שבע עשרה שנה רצופות, מפורים תשס"א עד פורים תשע"ז, הידר רבינו מאד לתת מתנות לאביונים ל'קופת העיר', מיד לאחר קריאת המגילה סמוך לברכות, כי היה סמוך ובטוח שכך יוצא ידי חובתו באופן ההגון ביותר.
[בשנת תשע"ג אחר קריאת המגילה, נתן את הצדקה ל'קופת העיר' ואמר, שאמנם גדול עד מאד ערכה של הצדקה, אבל אסור לשכוח שעיקר העיקרים הוא לימוד התורה. פעם אף אמר רבינו לאחד הגבאים: 'תקפיד ללמוד לפחות שמונה שעות ביום! אני לא אומר לך בשביל לימוד התורה שהיא ממילא חובה, אלא שאם לא תלמד – לא תהיה לך ישרות בממון חלילה, כי רק התורה מצילה דרכו של אדם'. ואכן אמונו ב'קופת העיר' גם נבע מכך, שידע שהגבאים הם לומדי תורה ואפשר לסמוך עליהם. לאחר ששמע רבינו שאברך זה כבר לומד שלושה סדרים מלאים, וכל פעילותו למען הצדקה אינה על חשבון סדרי הלימוד, נחה דעתו. ואכן הלה הוציא לאור ספר כאחד מגדולי תלמידי החכמים; ראינו אז בחוש את השפעתו של רבינו על כל אחד, כאשר במילה אחת גרם לשקיעות בתורה ושלא על חשבון הצדקה].
"עם כל זה שייקר מאד את 'קופת העיר', אמר פעם לאחד הגבאים – שאביו היה תלמיד חכם מופלג ומקורב לרבינו – 'מה ראית לשטות זו להתעסק בצרכי צדקה ולעזוב דרך אביך?!'… וכך הייתה דרכו לזרוק מרה בקרובים אליו, ולהביאם לידי שלמות. מאידך, הייתי נוכח פעם, שהגיע אחד מגבאי הצדקה ב'קופת העיר', ואמר לרבינו שרוצה לעזוב את עבודתו זו, כי היא מביאה אותו לרפיון ביראת שמים. רבינו זצוק"ל הביט בו ושאל: 'מי אמר?' סיפר הלה, שלפעמים, מרוב עיסוקו בקופה, הוא שוכח להתפלל מנחה וכדומה. נענה רבינו ואמר לו: 'אני פוסק שאתה פטור ממנחה' [כמובן שאין ללמוד מעובדא זו הוראה לרבים חלילה]. ומכאן תראה את גדלות רבינו, שפטר את אחד הגבאים מתפילת מנחה, ואילו בגבאי אחר נזף וגער שאינו לומד מספיק, כי היה בעל עין חדה, להגיד לכל אחד ואחד לפי מידתו הראויה".
צעדים יוצאי דופן
רבינו בעצמו גם היה תורם ל'קופת העיר'?
"בוודאי ובוודאי", משיב הגר"מ שפרינצלס. "שנה לאחר שנפתחה 'קופת העיר', עלה אצלנו רעיון שגדולי הדור עצמם יחתמו על הוראת קבע לטובת הצדקה, כי מי רואה אותם חותמים ואינו חותם. את האמת נאמר, שעלינו בחשש לביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, כי ידענו שהוא סולד מכל פרסום, אבל רבינו, בחיבת הקודש לקופתנו, חתם מיד על הוראת-קבע לראשונה בהיסטוריה, ואף נתן לנו על אתר סך 2,400 ₪ 'כדי שיהיה בטוח שאכן נותן את מה שהתחייב'. מיותר לציין, שבעקבותיו חתמו גם שאר גדולי הדור, וכלל ישראל בעקבותיהם.
"כך היה גם בכל דבר ועניין, למרות שברח בכל מאודו מפרסום ומפומביות, הרי שנענה לכל בקשה מצידנו בלב ונפש חפצה. אני נזכר שפעם איחרנו את זמן הדלקת נרות, והגענו דקה אחת לאחר שכבר הדליק רבינו את המנורה. רבינו כבר היה בביתו, ותרם את הצדקה בתוך הבית פנימה. גבאי 'קופת העיר' שידעו כי לבו של רבינו פתוח כאולם עבורם, העזו ואמרו שכדאי שהתרומה תהיה סמוך למנורה, כדי שהתמונה תהיה מושלמת… כל מי שהכיר את רבינו, מבין ויודע שמדובר בצעד נדיר ביותר מצידו, ליטול את למעלה מתשעים שנותיו, ולצעוד לכיוון המנורה שם הרים את נדבתו. אך לא נתקררה דעתו, עד שאף שאל את הצלם אם זה בסדר כך… רבינו, שידע שתמונה כזו יכולה להביא תועלת מרובה למלאכת גיוס הכספים לעניי העיר, עשה זאת בצעד של לכתחילה ממש, ולא ראה בכך שום בעיה, כי תורת אמת הייתה בפיהו.
"כבר התפרסם הסיפור, שנכנס אליו הג"ר אברהם צבי טויב שליט"א, והתלונן לפניו ש'קופת העיר' מפרסמת תמונות של גדולי ישראל באופן מבוזה, עד שאולי בעוד תקופה יבקשו מגדולי הדור ללבוש חולצות עם כיתוב 'קופת העיר' ולאסוף בבתי הכנסת… מרן זצוק"ל ענה לו בחיוך: 'אדרבה, תסדר לי שיהיה בבית הכנסת הקרוב לביתי, ב'איצקוביץ'…' אחר כך הסביר לו, שפעם היה מוטל על מנהיגי הדור לצאת ולאסוף כספים, וב"ה אכשר דרא, שעל ידי תמונות ותיעודים אפשר לגייס כספים רבים, והוא חייב הכרת הטוב ל'קופת העיר' שנטלו את משא הצדקה שבדור, ופוטרים אותו מכך".
הגר"מ שפרינצלס רואה צורך להבהיר פרט חשוב: "מאידך, כשראה רבינו דבר שאינו לרוחו, לא היסס לגעור בגבאי 'קופת העיר'. אירע פעם שלאחד האירגונים היו טענות על השם 'קופת העיר שעל ידי ועדת הצדקה' [כך הוא שם העמותה וכך פורסם פעם בפרסומים]. מרנן פוסקי הדור הגר"ש וואזנר זצוק"ל ולהבחל"ח מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, כתבו שאין בזה שום חשש, אך כשהגענו אל רבינו שיחתום על-כך, התרעם מאד ואמר שהכל גאווה, ומה אכפת לנו להוריד ולשנות מה שמרגיש לאחרים… אחד מהגבאים העז פניו ושאל את רבינו בצחות: 'אם יבוא מישהו ויגיד לרבינו שהשם 'שטיינמן' מרגיז אותו, ועליו להחליף ל'בוזגלו' האם יסכים? רבינו שתק מעט ואמר בפה קדשו: 'חושבני שאם למישהו יהיה אכפת – אסכים בשמחה לשנות את שמי ל'בוזגלו'…' זכורני שחיוך רחב היה נסוך על פניו, ובירך אותנו שהדבר רק יועיל, ואכן פקודתו שמרה רוחנו ושינינו את השם ל'קופת העיר' ומאז ראינו רק סייעתא דשמיא בכל צעד ושעל.
"חשוב לציין כי גם בשנת תשס"ג, הגיע רבינו לכנס גדולי הדור עבור 'קופת העיר' בבית מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל. מאז מדי שנה או שנתיים, התכנסו כל גדולי הדור בראשותו למען 'קופת העיר': בשנת תשס"ד התקיים הכנס בביתו; בשנת תשס"ה בבית ידידו ורעו מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל; בשנת תשס"ז בבית מרן הגר"נ קרליץ שליט"א; בשנת תשס"ט בבית כ"ק מרן אדמו"ר מטשרנוביל שליט"א, בשנת תש"ע בבית מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ובשנת תשע"א באודיטוריום ברמת אלחנן, כאשר בכל פעם היה רבינו עומד בראש הכינוס, יחד עם מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, ומדבר בשבח הצדקה וקורא לתרום עבורה".
כאן מגלה לנו הגר"מ שפרינצלס 'סודות מהחדר': "תמיד היה קשה מאד לתאם זמן שיתאים לכל גדולי הדור, שהרי לכל אחד יש סדר יום משלו, אך רבינו זצוק"ל הורה לנו שהוא יגיע בכל זמן שיאמרו לו, ואין צורך להתחשב בו כלל, מכיון שמגיע למען הרבות צדקה וכבוד שמים, וממילא אין נפקא-מינה מה יעשה באותה שעה, ובכל שעה יוכל להגיע.
גדולי ישראל תמיד הפליאו את ענוותנותו, שבמקום שהוא יחליט וכולם ילכו על פיו, הוא תמיד היה 'האחרון ברשימה' לבדוק מתי נוח לו.
"אציין בזאת עובדה נפלאה: פעם, בשעה ששהינו בביתו ושוחחנו על מקרה מסוים, שאסור לחושפו ברבים מחמת צנעת הפרט, הבחין רבינו באחד שנמצא בביתו, והיות שלא הכירו, חשש שאינו אדם נאמן מספיק, כדי לשמוע את הדברים החסויים ולא להעבירם הלאה. מה עשה רבינו? ישב ושתק במשך כרבע שעה, ולא הוציא הגה מפיו. מאידך, גם לא סימן לאיש לצאת מביתו כדי לא לפגוע בו. רק לאחר שחלפה רבע שעה בשתיקה מוחלטת, ייתכן שהלה הבין שאינו רצוי בסביבה ויצא מהמקום, או-אז המשיך רבינו לשוחח אתנו בחופשיות.
"בחדות עיניו הבחין רבינו בכל דבר שנעשה ב'קופת העיר', ודוגמא קטנה, שתעיד על כאלו רבות שהתרחשו במרוצת השנים: באחת השנים, כשנערכה בביתו תפילת רבים בערב ראש חודש סיון, אמר להגאון רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון, ששימש כשליח ציבור לומר בקול את תפילת השל"ה הקדוש – שהיה עליו לומר את התפילה יותר בשמחה ולא בעצב, כי הרי מעתיר על אלו שזכו לתת צדקה למקום מהודר ומהוגן… כאלו עובדות היו לרוב, כשרבינו מצדו מרבה לשכנע ולהתבטא עד כמה חשובה היא מעלת הצדקה ל'קופת העיר', ועשה את כל אשר לאל ידו להגדיל את ההכנסות בקופה ככל היותר".
ישועות בהם מקיפות
הגר"מ שפרינצלס מספר לנו שתי עובדות מיוחדות, על ישועות נפלאות שהתקיימו הודות לברכותיו של מרן רבינו זצוק"ל עבור התומכים ב'קופת העיר':
"מעשה בגבאי צדקה של 'קופת העיר', שעבר תקופה לא-קלה בעבודתו. בצר לו, נכנס לרבינו וביקש לפרוש ממשרתו, אך רבינו אמר לו מילים לא שגרתיות: 'אל תעז לפרוש, אתה לא יודע ממה אתה ניצל!' רבינו סיפר לו על אביו של הרב יצחק רוזנגרטן הי"ו – נאמן ביתו ומקורבו של רבינו, שהפקיד את כל עסקיו בידי מנהל עסקים נכרי בשוויץ, והוא עצמו היה משוחרר לגמרי מכל עול הניהול, ולא ידע מימינו ומשמאלו מהקורה בעסקיו הענפים, אלא השקיע את כל כולו אך ורק בעבודת הצדקה.
"משהגיע לגיל מסוים, החליט לעזוב את מערך הצדקה והעבירה לאחד מבני משפחתו. למרבה הפלא באותו יום התפגר הגוי מנהל העסקים, והרב רוזנגרטן הוכרח להיכנס לעסקיו שלא בטובתו. התברר שכל זמן שהתעסק עם הצדקה, הקב"ה נתן לגוי לחיות, שינהל עבורו את העסקים והוא יחיה על מי מנוחות, אבל ברגע שעזב את הצדקה, נפל עליו העול הכבד של ניהול העסקים. בכך התכוון רבינו לחזק את גבאי הצדקה שביקש לעזוב את תפקידו, שאף פעם אי אפשר לדעת אלו בעיות וכמה עגמת-נפש נמנעות ממנו, רק בגלל שהוא מתעסק עם צדקה".
סיפור נוסף, ועמו אנו מסיימים את היריעה המיוחדת: "בתקופה האחרונה נכנסנו אל הקודש פנימה אצל רבינו עם גביר מחוץ-לארץ [כמו שנהגנו תמיד להביא לפניו גבירים מחו"ל, שיברכם מברכות קודשו]. הגביר ביקש מרבינו ברכה להצלחה, ולהינצל ממשפט מסובך שצפוי לו בארה"ב. רבינו אמר לו: 'תקבל על עצמך לתת מעשרות ולא לשקר את הרשויות, ובסייעתא דשמיא תינצל'. הגביר אמר שהוא כן מרמה קצת את הרשויות, אבל רבינו עמד על כך בתוקף, שלא יברכו אלא אם יקבל על עצמו שלא ירמה יותר. כיון שראה האיש בתוקפנותו של רבינו, קיבל על עצמו על אתר קבלה טובה זו, ואכן ניצל באופן פלאי למעלה מדרך הטבע. רבינו אף אמר לו, שאת כל הכסף שרצה לתרום כדי שיינצל מהמשפט, ייתן ל'קופת העיר' כי צדקה מגנא ומצלא".
(מתוך 'המבשר', גליון אבל טבת תשע"ח)