שח הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל: אני יכול לספר לכם עובדה שעדיין מצלצלת באזני למרות שחלפו מאז שבע עשרה שנה (בתשכ"א), כשראיתי איך אפילו 'רשעים שבך' יש בהם ריח יהודים!
בליל יום הכיפורים הלכנו יחד בחזרה מהתפילה, מישיבת חברון – לשערי חסד. היה שקט ברחוב. אתם יודעים כי השקט שורר ברחובות בליל יום כיפור, זהו לילה כמעט יחיד מכל לילות השנה. הקב"ה שולח לעולמנו יום כזה מלא השפעה של קדושה, אך הנה כאשר הגענו לא רחוק מכיכר הדווידקה, שמענו שירה שבאה מרחוק.
שרים?! מי שר?… פסענו הלאה בדרכנו דרך מחנה יהודה, לכיוון שערי חסד, והתקרבנו למקור השירה, שומעים את השירה: "מה נשתנה הלילה הזה?" – אחד שר וכולם אחריו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלים שתי כיכרות והלילה הזה איננו אוכלים כלל?… כי היום – יום הכיפורים".
"שבכל הלילות אנו רוקדים והלילה לא? – כי יום כיפורים היום". כך המשיכו לפרט חטאים ועונות שהלילה הזה, לא. "כי יום הכיפורים". אחד שר והכל אחריו בשיר ובזמר…
בתחילה נדהמתי, אבל ברגעים שאח"כ אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, כזה 'כל נדרי' אצל כאלו עמי הארצות – שווה משהו בכל זאת. הם הרי בורים שאינם יודעים מאומה, ועם זאת יום הכיפורים שווה בליבם – 'כל נדרי' הלזה גם כן עולה לפני כסא הכבוד, כי בוודאי שגם את אלו הקב"ה לא יעזוב – "כי לא ידח ממנו נידח". אף הם אולי יזכו ל"ושבת עד ה' אלוקיך!". אם יהודי נאחז אפילו במשהו קל ביותר – בפירור, "אם יהיה בקצה השמים משם יקבצך ומשם יקחך". את אותו לב של יהודים אלו, ה' רואה.
('להגיד', הובא ב'אגעדאנק' ניצבים תשע"ט)