הרב בנימין גולד
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" (שמות כ"ה, י"ח)
כתב רש"י: 'כרובים – דמות פרצוף תינוק היתה להם כמבואר בגמ' בסוכה' (ה, ב).
דבר זה דורש ביאור: מדוע בחר הקב"ה לכרובים, שחופפים על ארון ברית ה' במקום המקודש ביותר, דמות תינוק? מה יש בתינוק יותר מאלפי רבבות יצורים וברואים, שרפים ואופנים וחיות הקודש, שנמנים על צבא השמים?
באור נפלא מבאר בספר 'זכרון מאיר' להגר"מ רובמן זצ"ל, שבזה באה התורה ללמדנו, עד כמה חביבה לפני המקום דמות המסמלת את ה'תלמיד', את זה שמרגיש תמיד שאינו יודע, וצריך עוד ועוד ללמוד, שרק באופן זה של תלמיד ומתלמד, ממשיכים כל הזמן לשאוף, להתעלות ולהגיע לשלמות. זאת מסמלת דמות התינוק שעדיין אינו יודע חכמה, וצריך להתלמד ולהתלמד.
וכך הביא ב'בעל הטורים' בעניין הכרובים, את הפסוק בהושע (י"א): "כי נער ישראל ואוהבהו" – שכיון שישראל יודעים שהם עדיין בגדר 'נער', שצריך להתלמד ולהוסיף דעת וחכמה, אז הקב"ה אוהבם, כי מי שמרגיש עצמו כמתלמד ותלמיד, אז גם כשיחטא – תמיד ינסה להבין ולדעת ולתקן מעשיו.
זו הסיבה גם, כי בכל הש"ס נקראים החכמים 'תלמידי חכמים', כי מעלתם היא במה שמחזיקים את עצמם תמיד כ'תלמידים' – שיש להם עדיין מה ללמוד ולתקן, רק זו הדרך להישאר תמיד בעליה, עד ההגעה למעלת השלמות.
●●●
מרן הגרא"מ שך זצ"ל, היה אומר בשם מרן הגרי"ז זצ"ל: 'אם אתה נכנס לישיבה ואתה מוצא בחור למדן גדול בתורה והבנתה, תדע שאין זאת משום כישרונותיו, ואף לא משום כח התמדתו, אלא משום שהוא 'תלמיד" (מגד גבעות עולם).
כששאלו את מרן ר' ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, למה הוא רץ ללמוד אצל מרן הגר"ח זצ"ל? הלא הספרים 'קצות החושן' ו'נתיבות המשפט' נמצאים בכל מקום? השיב, שמספרים אלו אפשר לדעת מה לומר, ואצל הגר"ח לומדים מה לא לומר, שכן רבי צריכים לא רק כדי להגיד מה טוב ונעים, אלא כדי שיגיד ויצעק כשאומרים דברים לא נכונים וסוטים מהישרות, וספרים לא יכולים לעשות זאת, זוהי מעלת תלמיד, תמיד בביקורת ועליה.
פעם אחת, בדברם על מסירת התורה מרב לתלמיד, שאל מרן הגר"ח זצ"ל את מרן רבי ברוך בער זצ"ל: "היודע אתה כיצד מכינים קוגל?". הודה רבי ברוך בער ולא בוש, שאין הוא בקי בכך! קרא מרן הגר"ח לבתו הקטנה, ושאלה האם היא יודעת כיצד מכינים קוגל? ומיד ידעה לפרט את כל התהליך על כל פרטיו. פנה הגר"ח לרבי ברוך בער ושאלו: "כיצד זה שאתה אוכל קוגל במשך שנים רבות, ועדיין אינך בקי בהכנתו, ואילו ילדה קטנה יודעת זאת היטב? – התשובה היא", אמר מרן הגר"ח לתלמידו ר' ברוך בר, "הילדה עומדת במטבח ליד אמא שלה, וכאשר היא מכינה את הקוגל עוקבת אחר כל מעשיה ולומדת ממנה, כן הדבר בלימוד התורה", אמר הגר"ח, "כשלומדים את ה'קצות' את ה'נתיבות' ואת רבי עקיבא איגר, יודעים מה הם אומרים, אך עדיין אין יודעים כיצד הגיעו לזה. אין די בכך שיודעים ללמוד, צריך לדעת גם כיצד ללמוד, וזאת אי אפשר לדעת אלא על ידי רב, המכוון את התלמיד ומלמדו את דרכי הלימוד והסברא" (במחיצתם' ח"ב).
זוהי מעלת התלמיד, לא רק לדעת, אלא כל הזמן ללמוד, לשמוע, לרצות להתעלות, לשפר ולהתרומם.
תמיד היה מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל אומר בשם רבותיו, ראשי ישיבת טלז' בליטא, שהמעלה מעל כל המעלות שאפשר להשיג היא זו: "אז ער האלט ביי שטייגין" [הוא אוחז במצב של עלייה].
מרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל, הקפיד שלא לומר שיעור פעמיים באותה סוגיא, ואף פעם לא חזר על שיעור שכבר אמר, ואפילו כשלמדו אותה מסכת במחזור הישיבה, שיעוריו היו תמיד בענין אחר או בנקודה אחרת מזו שאמר עליה בפעם שעברה. עד כדי כך היתה הקפדתו בעניין זה, שכשביקר בארצנו הקדושה כדי להשתתף בכנסיה הגדולה, וכבדוהו לומר שיעור בישיבת 'עץ חיים', שאל באיזו סוגיא אוחזים, וכששמע באיזה ענין רוצים שידבר, סירב בטענה שבסוגיא זו כבר אמר שיעור, אלא שלבסוף הוא מצא ענין שלא אמר עליו עדיין שיעור.
בסיס הנהגתו היה רק מחשבה אחת: לעלות ולעלות ולעלות, עוד 'צו שטייגין און ווייטער צו שטייגין', ולכן מאחר שלחזור על שיעור – לא דורש ממנו לעמול ולהתעמק, שהלא כבר אמר את כל הענין, והי' הענין נהיר לו כמונח בקופסא, נחשב לו מבחינתו לדבר המפריע את עלייתו בתורה.
(אהל משה)