הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מסכת חולין דף מג.
ניקוב הכרס לרפואה
ישנה תופעה בבהמות שאוכלות יותר מדי והבטן מתנפחת מרוב גזים והבהמה בסכנת מיתה, וכדי לרפאותה דוקרים אותה בבטן במקום מסוים עד תוך הכרס ועי"ז משתחרר לה הגזים ותוך כמה זמן הנקב מתאחה בחזרה, ונוצרה שאלה אם היא טריפה, ומתוך הנסיון מעידים שהבהמות חיות לאחר הניקוב הזה למעלה מי"ב חודש ואף מולידות ודנו הפוסקים אם ניתן לסמוך ע"ז.
דין ניקוב הכרס
תחילה יש לבאר את הדין בניקב הכרס, במשנה מבואר שכרס הפנימית נעשית טריפה בנקב משהו, וכרס החיצונה אם נקרע בו באורך טפח טריפה, ונחלקו בגמרא דף נ: מהו כרס הפנימי שנטרף במשהו לדעת רבה בר רב הונא רק החלק שנראה מהכרס כשהטבח פותח את הבהמה להוציא את המעיים, מהירכיים ועד החזה, וכל מה שמהצד שנתון תחת הצלעות נקרא כרס חיצונה ואינו נאסר בנקיבת משהו, ואלו רבי יוסי בר חנינא סובר שכל הכרס נחשב כרס פנימית ליאסר בנקיבת משהו, וכרס החיצונה זה קרום חיצוני שחופה את רוב הכרס, ונחלקו הראשונים כיצד לפסוק, והכרעת הטור ושו"ע סי' מ"ח ס"ב לפסוק כרבי יוסי בר חנינא וכדעת רוב הראשונים, ולפי"ז כל מקום שניקב לחלל הכרס נטרף במשהו.
נקב מטריף שנתאחה
עוד יש לבאר הלכה יסודית בהלכות טריפות שכל נקב שנאמר עליו שהוא מטריף גם אם נתאחה ונתרפא הוא טריפה כמבואר בגמרא (בדף מג. וברש"י ד"ה אינו קרום) ומבואר בש"ך ופמ"ג (סי' ל"ו סק"ו) שלהלכה זה בכל נקובי הטריפות, ודנו הפוסקים האם הטעם מפני שהקרום שמתאחה אינו מספיק בריא וסוף הבהמה למות, או שאף שהקרום הוא חזק וכן אם עשו תפירות והקרע חזר להתאחות טוב, מ"מ זה הלכה בטריפות שכיון שהייתה טריפה בשעת הנקב אינה חוזרת להכשרה, ולפי צד זה כתב הפמ"ג (סי' ג"ל סק"ד) יוצא שגם אם תחיה הבהמה יותר מי"ב חודש לא נוכל ללמוד מזה שאינה טריפה אפילו בספקות, שהרי ע"י האחוי והקרום ודאי סופה לחיות, ובכל זאת משעת הקרע נעשתה טריפה.
דברי הפוסקים
מעתה נשוב לנדון השאלה שנקיבת הכרס לפי הכרעת השולחן ערוך מטריפה וכתב הפמ"ג שמאחר שכן דעת רוב הפוסקים נחשב ודאי טריפה, והשו"ע לא הזכיר דעה שנייה, א"כ בודאי טריפה לא מועיל שהיית י"ב חודש וכפי שהארכנו לבאר ע"פ דברי הרשב"א במאמר הקודם, ויש להוסיף שלמה שנתבאר מהפמ"ג יתכן שאחר שהעלה קרום ונתאחה יאריך ימים ובכל זאת הוא טריפה, ולצד זה גם אם נחשיב ספק בהלכה מצד הפוסקים כרבה בר רב הונא, לא נוכל להכריע ע"י שהבהמות מתקיימות יותר מי"ב חודש.
והנה מצאנו שנדפסה הגה"ה בטור סי' מ"ח וז"ל אמר המגיה שמעה אזני מפי מגידי אמת שבארצות המערב ביומי אדר שהעשבים גדולים והשור לוחך את ירק השדה בריבוי ממלא כרסו הרבה, וכדי שלא ימות קורעים אותו בין צלעותיו וקורעים הכרס ומוציאין ממנו פרש הרבה וחוזר ומתרפא ובזה ניצול מן המיתה, וכן עושים לגמלים בזמן הזה, והחוש והנסיון לא יכזיבנו אדם, וצדקו דברי הפירוש הראשון עכ"ל, כלומר מזה שעושים כן לבהמות רבות והם חיות אח"כ סימן שהלכה כרבה.
והב"ח דחה הגה"ה זו בשתי ידים, וכתב שאחר שהוכרעה ההלכה כרבי יוסי בר חנינא, אין לסתור את ההלכה מכח שמתקיימות יב' חודש. וכמוש"כ הרשב"א, ותמה על המדפיסים שהדפיסו הגה"ה זו.
וחכמת אדם בבינ"א (אות כ) כתב לקיים הגה"ה זו מכיון שהטור הביא שתי דעות נחשב ספק, ומועיל שהיית י"ב חודש להכריע, ולפי מש"כ מהפמ"ג שנחשב ודאי, אין להכריע משהיית י"ב חודש, וגם מצד שלאחר שנתאחה יש צד שלא מועיל שהיית י"ב חודש.
ורבו האחרונים שאוסרים בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד ח"א סי' ס'), והגר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' קל"ט וק"מ) כתב שבתחילה סבר להתיר כיון שנשאל כשלא ניקב עד חלל הכרס אבל לאחר שנתברר שנוקבים עד החלל למקום הפרש לשחרר את הגזים היא ודאי טריפה ולא מועיל שהיית י"ב חודש, ומכאן תשובה לאותם מקילים שהקילו בזמנינו והחשיבו לספק שמא לא ניקב לחלל, והמציאות אינה כן, וכפי מציאות זו לא התירו האחרונים.
דברי הראשונים בנושא
ומצאנו ראינו לאחד הראשונים הרשב"ץ בספרו יבין שמועה שעמד בנושא זה של נקיבת הכרס ובפי"ז ס"א אחר שכתב שאין להכשיר שום טריפה שאמרו חכמים כתב וזל"ה וכבר העידו לי כי במדבר כשהפרים הם מתנפחים מעיהם מרוב אכילה הם קורעים הכרס ומוציאים הפרש משם עד שהוא מדבק ומתקיימים הרבה, וסיים סוף דבר אין לנו אלא דברי חכמים שאין טריפה חיה י"ב חודש, וכ"כ בפ"כ ס"י שלפי שיטת רבה מצינו סמך למה שהעידו שקורעים הכרס בסכין להוציא הפרש ומדביקים אותו ומתקיימת הבהמה, אבל האחרונים לא הסכימו לזה אלא הכרס כולו נקיבתו במשהו, הרי שכבר הרשב"ץ הכיר מציאות זו והכריע לאסור.
למעשה
בהוראה שבזמנינו הנהגת השחיטות שבהכשר מהדרין לאסור זאת בהחלט, כפי שאמר לי ידידי הרה"ג רבי אהרון אולמן שליט"א, וצורת הבדיקה היא במקום מסוים שנקרא בלשון השוחטים "משולש" ושם בודקים אם היה נקב ונתאחה נעשה כווץ עגול בצורת שעון [זייגער בלשון הבודקים] ואז מטריפים את הבהמה, שבשחיטות שאינם מהדרין יש מקילים בזה וצריך להזהר מאכילת טריפות, ויאכלו ענוים וישבעו.