הרב צבי וינברג
"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא ט"ז, כ"א)
החזקוני מביא ממדרש שהביאור של "עתי" שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה, שהרי הנושא את השעיר אינו עובר שנתו, ולכך היו בוררין איש שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה, ע"י חכמת המזלות שהיתה קלה בעיניהם.
ובזוהר (חלק ג' סג:) מובא שאותו איש עתי היו בו סימנים מיוחדים, שעינו אחת גדולה מחברתה, וגבות עיניו מתכסין בשערות רבות, ועינו כצבע גוון כחול שבו כוחלים העיניים, ולא היה מסתכל ישר, ועי"ז היו יודעים שהוא האיש המיועד.
(קב ונקי)
הערה על מאמר הרב וינברג
לפי הזוהר האיש הזה היה בעל מום כשעינו אחת גדולה ובמשנה כתוב שהכהנים היו מקפידים שזה יהיה איש כהן