לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ (דברים י, ח)
באחד הימים הגיע אל הרב צ. י . טוען רבני, ובפיו בקשה שיאמר לו מה עליו לקבל על עצמו, כדי להודות לה' על נס שארע לו. אותו טוען רבני סיפר כי הוא לומד בכולל בבני ברק חצי יום, ובשעות הבוקר הוא עוסק לפרנסתו. באותו יום בשעות הבוקר טיפל בתיק גרושין של עורך דין בתל אביב, וכשסיימו שאל אותו עורך הדין היכן החנה את הרכב שלו. 'היום החניתי אותו רחוק', השיב הטוען הרבני'. 'עלה לרכב שלי ואקח אותך אליו', הציע עורך הדין בנדיבות. 'אין צורך', השיב לו, 'ההליכה טובה לי לבריאות…' איש שיחו ניסה להתווכח שוב, אך בסופו של דבר הלך ברגל. חלפה רק דקה מאז שנפרד מאותו עורך דין, ולפתע החריש את אזניו קול פיצוץ אדיר – עוד רגע ומתברר כי מכוניתו של אותו עורך דין מולכדה, ומיד כשהתניע אותה התפוצצה המכונית והוא נהרג במקום.
אילו הייתי משתכנע לעלות לרכב ההוא, נרעד הטוען הרבני, הרי שסופי היה כמותו, לכן אני חש שאני רוצה להתחזק במשהו . הרב צ. י. הציע לו להיכנס איתו לרבי חיים קנייבסקי, אבל הטוען הרבני נרתע: שמעתי שהוא אומר לאנשים לגדל זקן, ואצלי העניין הזה לא בא בחשבון. אני אומר לך מראש, אעשה כל דבר שיאמר לי, מלבד גידול זקן, את זה ממש לא אוכל לעשות. הלכו השניים לביתו של הגר"ח, ומיד לאחר שסיים הטוען הרבני לספר את הסיפור אמר לו ר' חיים: נו, ומה אומר לך, לגדל זקן? הרי לא תשמע לי, אלא מה, תוסיף בלימוד… ושני השואלים עמדו נרעשים למול גילוי רוח הקודש הזה. (ומתוק האור).
***
קיבלנו לידינו תכריך כתבים אשר בשם 'אריה שאג' יקרא (אשר עומד לראות אור בקרוב) ובו מאות שו"ת ששאל המחבר את רבינו שליט"א. בהקדמה מצאנו דבר נפלא שכותב המחבר וז"ל: וכאן המקום לציין מה ששח פעם מרן ראש הישיבה הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, באוזני המגיד מישרים ר' שלמה לוינשטיין שליט"א, וכך סיפר הרב לוינשטיין: "נכנסתי פעם למרן ראש הישיבה ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל בחול המועד פסח, הוא סיפר באותה הזדמנות כמה וכמה סיפורים שמשמעותם היתה שלמרן החפץ חיים זצוק"ל היתה רוח הקודש. העזתי פני ושאלתי: ובדורנו יש מישהו עם רוח הקודש? הוא שקע במחשבה והשיב: רוח הקודש אינני יודע, אבל אדם שדבר השם ישנו בפיו, וזה [מרן] רבי חיים [קנייבסקי שליט"א]. הוספתי ושאלתי: ודוקא הוא, הלוא הוא הצעיר מכולם? השיב כך: אתה יודע שהוא תלמיד שלי… עניתי: כן, לכך התכוונתי, אז מדוע דוקא מצביע הרב על הצעיר שבחבורה? שוב שקע במחשבה והשיב: ככלות הכל במידות והתמדה הוא מיוחד. סיים הרב לוינשטיין ואמר: למדנו מכאן, שגם מי שדבר השם בפיו, הרי זו תוצאה של מידות והתמדה, מכאן הכל מתחיל.
ונוסיף כאן מה שכתב רבינו שליט"א בספרו "ארחות יושר" ערך רוח הקודש: "בסוטה (מ"ח ב') ת"ר משמתו חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל וצ"ע דהא מצינו בכמה מקומות אצל התנאים שהי' להם רוה"ק…. וגם בדורות האחרונים ידועים כמה דברים כגון מהגר"א ומרבנו החפץ חיים זצ"ל ועוד הרבה גדולים מה שאמרו דברים בלי שידעו מהם כלל והכל נתקיים וגם ראינו הרבה דברים כאלו מרבותינו זללה"ה, וצ"ל שיש הרבה מדרגות ברוה"ק דמה שאמרו בגמ' נסתלקה רוה"ק מישראל הכוונה על נבואה ממש שזה נסתלק עד שיבא אליהו. אמנם גם ברוה"ק שאח"כ יש כמה מדרגות יש שהחכם מרגיש באמת כאילו שהודיעוהו מן השמים כו"כ. ויש הרבה פעמים שהחכם אומר לפי חכמתו מה שנראה לו והקב"ה מסכים עמו..
ובזה ראינו הרבה פעמים אצל הגדולים שלאחד עונים כן ולשני עונים שיעשה להיפך וזה הכל לפי מה שנותנין מן השמים בפיו מה לומר וזה ג"כ מעין נבואה קטנה כמש"כ את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר, ויש הרבה פעמים שברכת חכם ועצתו מתקיימת משום שמתכוון לשם שמים. ויש לפעמים שהברכות והעצות מתקיימות בזכות השואל שמאמין באמונה שלמה שמילת החכם מתקיימת ובזכות זה באמת מתקיים ואם לא היה מאמין בזה בלב שלם באמת לא היו מתקיימין בו ודבר זה מתחלף לפי השואל. ודבר זה ראינו כמה פעמים אצל גדולי ישראל, וירא שמים שסומך כל דבר על החכם ושומע לו לכל אשר יאמר יש לו סייעתא דשמיא שנותנין להחכם בפיו מה לומר לו ועצותיו מצליחין בדרך כלל, ואשרי מי שדבוק בחכמים האמתיים ושומע לדבריהם תמיד…." עכ"ל.
(דברי שיח – קרח, פנחס)