עירוי של צומי
מאת: עקיבא שצ'רנסקי
כן, כל אחד 'צורך' כבוד. כן, הכבוד הוא משהו מאוד בסיסי. ועוד כן אחד… הכבוד הוא צורך יהודי מאוד בסיסי.
כמו כל דבר בעולם, גם הכבוד יכול להיות הדבר הכי טהור והכי מבורך ויכול מצד שני להיות הדבר הכי טמא והכי בזוי. השאלה איך מבינים אותו, איך משתמשים איתו.
▀
האדם חייב מערכת של עידוד והערכה כלפי עצמו, בשביל לשרוד פה בעולם.
בלי ערך, בלי משמעות על 'מה אני מוסיף פה לחיים על פני הגלובוס', באמת שאין סיבה להמשיך לחיות פה.
השאלה רק מאיפה האדם מקבל את הערך הזה, האם יש לו ערך פנימי "אני טוב" "אני מועיל" "אני עושה את מה שצריך יהודי לעשות", או שמא הוא 'צורך' את זה מהסביבה "המנחה באירוע אמר שלא היה כזה אחד כמוני מיום היות ישראל לגוי" "כמויות של אנשים ניגשו להגיד לי תודה רבה".
▀
ואל יהיה הדבר קל ביניכם.
ההבדל בין כבוד פנימי לכבוד חיוני הוא כיתרון האור מן החושך. כבוד חיצוני זה כמו מדורת עיתונים. ברגע אחד זה נדלק, נהיה להבה גדולה ומרשימה, ורגע אחרי – הכל כבה ונשארות כמה חתיכות אפר שחורות ומגושמות, שעפות ברוח כעלה נידף.
ככה נראה אדם ש'אוכל' כבוד מהסביבה, הוא מקבל תחושת שובע לדקות בודדות ורגע אחרי – הוא בתחושת רעב מתזזת לחיבור ל'זונדת הכבוד' הבאה.
לעומתו, אדם המאושר בחלקו, מי שמרגיש שהוא מכובד כי ברור לו שהוא מכובד, כי ברור לו שיש לו ערך מאוד גדול בתור מי שהוא, לעולם לא יפול לתחושת הרעב הנוראית הזאת.
אז איך בונים נפש שבעה ורגועה?
▀
זה תלוי לא קצת בצורת ההתנהגות שלנו כהורים.
אם אנחנו נותנים לו כילד 'אישורים' לטוב שבו, לחלקים היפים שבו, בהם הוא מוצלח וראוי להערכה, הילד לומד להפעיל את מנגנון העידוד וההערכה על עצמו מתוכו, וממילא הוא לא יצטרך 'הנשמה' מהסביבה לקבלת הערכה.
(במאמר מוסגר: מי שקשה לו למצוא נקודות הערכה אצל ילדיו, מומלץ לו קודם כל לבדוק עד כמה הוא יודע להעריך את עצמו.)
▀
דווקא בדור כמו היום, בו כולנו מחפשים דרכי הגנה על נפש ילדינו שיישארו בריאים בנפשם ורגועים בדרכם, אין הגנה יותר טוב לילד מ'ערך עצמי'.
תחשבו על ילד שחבר פוגע בו במדקרות חרב ורגע אחרי, כשהוא עוד בהשראת ההשפלה האיומה, הוא נזכר שאמא אמרה לו הבוקר שהיא לא מפסיקה להודות לה' שנתן לה בן כל כך מוצלח וירא שמים שאפילו יודע פרק שלם של משניות בעל פה וכל כך אהוב על הסביבה. באותו רגע הוא יסתכל על החבר שלו ויגיד לעצמו במחשבתו: אתה אפילו לא שווה התייחסות, אמא אמרה לי שאני הכי שווה בעולם, אתה יודע שאני יודע פרק שלם של משניות בעל פה? מ-י א-ת-ה ב-כ-ל-ל…
▀
וכאן התשובה לכל המגיבים והמתמיהים מדוע יש משמעות כל כך גדולה ב'עידוד והערכה' לבריאות נפש הילד בילדותו ובבגרותו?
כי זהו צורך חיוני.
השאלה היא רק, אם הוא יקבל את זה בצורה בריאה וטבעית, או חלילה ידרוש זאת באגרסיביות מתוך 'הפרעה נפשית' וירקוד עם תנודות מצב רוח שלו לפי החליל של הסביבה.
בידינו הדבר.
יזכנו הבורא.
(מתוך תוספת לגיליון "המודיע" / ט"ו בסיון תשע"ט)