עירב עם בני החצר ומת באמצע השבת

ל' בניסן תשע"ט - סימן שע"א- סעיף ד'- סעיף ה'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

 


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



ירש אדם דירה באמצע השבת והמוריש לא עירב עליה באיזה אופן מותר להמשיך ולטלטל ?מת מבעוד יום וירש אותו אחד מן השוק ולא עירב האם הוא אוסר על שאר בני החצר? ומה הדין כאשר ישראל וגר היו גרים יחד באותה דירה ומת הגר מבעוד יום? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שע"א סעיף ד'  – סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אחד מן החצר שעירב עם בני החצר ומת במשך השבת, אם ירש אותו אחד מבני השוק, ואותו אחד לא עירב עם בני החצר, הוא לא אוסר על בני החצר, כיוון שבכניסת השבת החצר הייתה מותרת מחמת שהמוריש עירב עם בני החצר, וכיוון שהותרה השבת, הותרה, ואם המוריש לא הספיק לערב עירובי חצירות עם שאר בני החצר, וגם היורש לא עירב עם בני החצר, בכ"ז, כל זמן שאינו בא לגור איתם, אינו אוסר, כיוון שהדירה כרגע ללא בעלים, ודירה ללא דיורים אינה אוסרת, ואם בתוך השבת הוא נכנס לגור בבית המוריש, הוא אוסר, כיוון שכעת יש בעלים לדירה.

אם ירש את הדירה הזאת אחד מבני החצר, באופן שהמוריש לא עירב עם בני החצר, והיורש הוא מבני החצר והוא עירב עם בני החצר, אם הוא היה גר באותו בית עם המוריש יחד, העירוב שלו מועיל גם עבור ביתו של המוריש, כיוון שבני ביתו של אדם מערבים עבורו, נמצא שבעירוב שעירב אותו בן חצר, כיוון שהוא גר בבית הזה שהוא ירש, העירוב הזה מועיל לאותו בית, ואם המוריש לא עירב והוא מת בשבת, והיורש עירב אבל לא על הבית הזה, הבית אוסר על בני החצר, כיוון שהיורש לא עליו.

אם מבעוד יום הוא מת, וירש אותו אחד מהשוק, ואותו אחד מן השוק לא עירב, באופן שבא היורש לגור שם הוא אוסר בכל מקרה, ואומר המ"ב, שאם המוריש מת מבעוד יום, אע"פ שהוא עירב, העירוב בטל בכניסת השבת, אז כל עוד והדירה ללא בעלים, היא לא אוסרת, אבל אם היורש בא לגור שם אפילו בתוך השבת, היא אוסרת, כיוון שיש לה כרגע בעלים.

ישראל וגר שהיו גרים יחד בחצר אחת, ועירבו ביניהם כדי שיהיה מותר להם לטלטל חפצים מהבית אל החצר המשותפת, ומת הגר מבעוד יום, והעירוב בטל, אם אותו בן חצר החזיק בנכסי הגר, א"כ יש כאן רק דיורים אחד בכל החצר של אותו ישראל, ואינו אוסר, אבל אם החזיק ישראל אחר בנכסיו, אוסר, עד שיבטל רשותו כשאר יורש, ומבאר המ"ב, שבזה לא שייך לומר 'שבת הואיל והותרה הותרה', כיוון שבכניסת השבת, הדירה הזאת לא היה ברור שמישהו לא יזכה בה, וממילא ההיתר שלה לא היה מוחלט, ואם מישהו זכה בה, הוא אוסר.

אם מת משחשיכה, אין המחזיק אוסר, כיוון שבכניסת השבת העירוב היה קיים, אז גם אם המחזיק הוא אחר שאינו מבני החצר, הוא לא אוסר, שהואיל והשבת הותרה, הותרה.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים