"להשיב לב בנינו למקור קדושת נפש, הוא רק על ידי לימוד הגמרא הקדושה בעמל וביגיעה, כמו שהדריכונו אבותינו. וכן התקווה שישארו הבנים נאמנים לה' תבוא רק על ידי היגיעה בתורה שבעל פה.
ומי שלא ילמדו גמרא בעודם בעולם הזה, כמה יתמרמרו בהגיעם אל עולם הגמול אל העולם, שכולו טוב שכולו ארוך, בראותם גדולת ערך לומדי התורה, יראו עיניהם ערך מעלת האנשים של בעלי משניות. שחזרו בחייהם הרבה פעמים משניות, ויותר מהם – בעלי גמרא שיגעו ללמוד בכל יום דף גמרא והשלימו ש"ס כמה פעמים בחייהם.
ויותר מהם – חכמים שיָגעו ועמלו כל ימיהם בתורה שבכתב ושבעל פה, ביגיעת נפש ובשר, וכפי יגיעתם על התורה מרוב דוחק, כן ינהרו פניהם ויגדל כבודם לעתיד, כל אחד לפי ערכו.
והם שלא עסקו במשנה ובגמרא, אין להם חלק בכל אחד מאלו, כי רחוקים היו מן התורה, ובילו חייהם בהבל, רק לבקש כסף וכבוד מדומה כל היום. ובאֵין תורה, אין קיום התורה כמובן, כי ישארו ריקים מכמה מצוות עשה, כגון קריאת שמע, ותפילות, ועוד ועוד. וגם כמה עבירות חמורות יעברו, שעתידים ליענש בעונש גיהנום.
וכמה יתמרמרו אז על אשר דרשו להם רק אושר עולם הזה הכלה, והאושר הגדול הנצחי מנעו מעצמם. האם נוכל לשער גודל צערם וגודל מרירותם?"
[תורת הבית, מאמר 'עלבונה של תורה']