מעשה באדם שנכנס למרכול, והנה הוא רואה בזווית עינו אדם שגונב מצרכים ומטמינם בכיסים נסתרים שבבגדיו. הוא החליט לעשות מעשה, והמשיך לעקוב אחריו, וראה שלא שילם ויצא בעקבותיו לרחוב. כאן תפס את הגנב ואמר לו: "אני קצין הבטחון של המרכול, [והראה לו כהרף עין תעודה כלשהי], תפסתי אותך"! הגנב, שלא תיאר לעצמו שהאדם העומד לפניו הוא בעצם רק מתחזה, פרץ בבכי, והתחנן בדמעות שליש ואמר: "אנא, אל תסגירני למשטרה, אני אשלם עבור כל המצרכים".
נטלו המתחזה, והחזירו לחנות, והגנב שילם עבור כל מה שלקח קודם לכן. וכדי ללמדו לקח, דרש ממנו עוד זאת, ואמר: "הנה לפניך בחנות קופות צדקה, הוסף נא סכום של מאה דולרים לצדקה" הגנב נענה בחיוב ובלבד שלא יימסר למשטרה המכירה כבר את מעלליו מימים ימימה.
האם נהג המתחזה כשורה, בזה שלא מסרו שלטונות, ואילצו להוסיף צדקה?
נ.ב. יש בעלי עסק שכאשר תופסים גנב הם מחייבים אותו לשלם ולא מוסרים אותו למשטרה, והוא גם חותם בפניהם שלא ייכנס יותר לבית מסחרם.
תשובה:
לא ברור לנו אם צריך למוסרו למשטרה, שהרי לפי דין תורה עונשו של גנב הוא לכל היותר תשלום כפל, ולא מאסר. אמנם גנב המסכן את שלום הציבור וחשוד על רצח, חייבים לחובשו בבית האסורים, אך לא כך לגבי גנב כזה המפורט בשאלה. ובפרט, שקיים חשש שבכלא ילמד על שיטות חדשות כיצד לגנוב. ולכן אל יצטער המתחזה הנ"ל על אי מסירתו למשטרה.
ומאחר ויש להניח שגנב זה לא מפריש מעשר מרווחיו, לכן יפה עשה התופס שהכריחו לתת מעשר. (וצ"ע אם יענישוהו בשמים על שלא נתן מעשר מגנבותיו). ויעויין ב"ב ח: שרבא כפה את רב נתן על הצדקה, ויעוי"ש בתוס'.
ונאמר בשו"ע יו"ד רמ"ח א' "... בית דין היו כופים אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ולוקחים ממנו מה שראוי לו ליתן". עי"ש
("עלינו לשבח" שמות)