היה זה בו' אב שנת תשכ"ט בשעה ארבע לפי שעון ישראל, נחתו 2 בני אדם על הירח לראשונה מאז בריאת העולם. הם היו אחרי נסיעה של יותר מארבעה ימים בחללית שכונתה "נשר אפולו", אחרי שגמעו מרחק של 380 אלף קילומטר המרחק שבין כדור הארץ לירח, והגיעו ללא תקלות. מעל הירח הם התקשרו עם מרכז הבקרה שביוסטון, והשמיעו את דבריהם באוזני מאות מיליונים ברחבי העולם.
הכל עמדו עצורי נשימה. ולמחרת התפרסמה הידיעה בעיתון 'המודיע'. אבל מה נעשה שמאז עמדו על דעתו, ר' בן ציון פלמן לא קרא עיתון. הדפים של העיתונים הכשרים לא היו מנת חלקו.
הבן שליט"א זוכר את אותו יום ולמחרתו: "שכן בבנין הכניס לבית שלנו את ה'המודיע' כדי שנראה מה כתוב בו. הראו לאבא, הוא הסתכל כשתי שניות בלבד, ויותר לא. אחר כך ביקש, שכבר יחזירו את העיתון לשכן".
בימים ההם, למרות שהעיתונים היו פחות נפוצים מהיום, הוא ראה את הילד שלו קורא עיתון (כשר למהדרין). אמר לו והצביע על מוחו: "דע לך יעקב שלי, במוח יש מקום, אבל אין מקום להכל, נכנס לכאן במוח כזה דבר, כנגד זה יוצא תורה. או זה או זה. כי המוח הוא ככל בית קיבול שאין בו מקום להכל, אחד על חשבון האחר. תחשוב ותחליט מה אתה מעדיף".
"תלמיד חכם בבחינת שבת" ("תלמידי חכים אתקריאו שבת" – נאמר ב'זוהר' פרשת צו).
כוונות רבות וסודות נאמרו בכוונת הזוהר, אבל יסוד אחד שכולם מסכימים עליו, כי תלמיד חכם הוא מנותק מענייני העולם, כמו בשבת. ובכך הוא מתייחד ומתעלה מעל סביבתו.
העיד אחד החברותות: "כאשר למדתי אתו בכולל לפני שלושים שנה, הביאו פעם לכולל בבוקר קודם סדר א', חוברת של דברי התחזקות 'השקפה בענייני השעה', זו היתה חוברת חשובה. האברכים לקחו אותה איתם בעת שנכנסו לכולל, אבל ר' בן ציון לא לקח. רציתי לתת לו את החוברת, והוא אמר 'אני לא רוצה לקחת' כי אם בבוקר לוקחים את זה לידיים, המחשבה מוטרדת בדבר אחר, וכך אי אפשר ללמוד, לא מתחילים יום כשהמחשבה לא בתורה, גם אם זה דברי קודש, וגם אם אלו דברי מצוה. שלא יכנס מחשבה של משהו אחר טוב ונחוץ, חוץ מתורה. זו הצורה שבה נקנית התורה".
(מתוך ספר ללא שם)