"מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" (בראשית ז', ב')
הבה ונראה עד כמה גדולה השפעת תאות הממון על האדם:
בקרתי אצל עשיר אחד. הגביר, שהיה ידידי, לא התבייש מפני, והתנהג כהרגלו בביתו גם בעודי שוהה בביתו.
באותו יום ארע שאחד מבני ביתו סרח לאדונו… ותעל חמתו באפו, ומכיון שכאמור לא היה מתאפק בפני, ראיתי את להבת הכעס במלוא עוזה: פניו אדמו, אגרופיו נקמצו, והנה לפתע נפרש לפני פלא של ממש.
יהודי כלשהו נוקש על הדלת. אותו גביר מתקרב ומציץ מבעד לחור וכשרואה במי המדובר, נושם נשימה עמוקה , פותח בזריזות את הדלת, ובין רגע ארשת פניו התהפכה מן הקצה אל הקצה – "שלום עליכם ר' יענקל!"… הושיט את ידו – בארשת פנים חביבה ובמין נעימות שלא תתואר…
סערת הכעס שככה, נעלמה כלא היתה. ואני עומד ותמה, היתכן? האם הגביר פשוט עומד לפני, או שמא אחד מל"ו צדיקים השולט עד כדי כך ביצריו, עבור הקבלת פני יהודי כלשהו. לא ראיתי מחזה כזה מימי!
עודני מהרהר בלבי, ואזני שומעות את הדו שיח הבא, מפי האורח: "באתי לסגור את העסקה של חמש המליון שבקשת"…
מיד נזכרתי בסיפור הנפלא על רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל, באותו ויכוח האם טבעם של בעלי החיים ניתן לשנוי: המלך עשה סעודה, והחתול היה המלצר, המגש פרוש על ידיו וכו' וכו', עד שקפץ העכבר לעיני החתול, או אז השליך החתול את הכל מידיו, לכד את העכבר, והצטנף בפינה לאכילת הטרף…
ומדוע נזכרתי בסיפור זה?
מפני מה שאני ראיתי, הוא היפוכו של הסיפור עם ר' יהונתן. כי בעוד שעל חתול מאולף הרואה עכבר ושב להתנהג כחתול שמענו, אך לראות כסף ולשוב להתנהג כבן אדם – זהו חזיון נפלא וחידוש מחודש, הפלא ופלא!
באותו מעמד למדתי לקח נפלא, עד כמה הכסף מסמא את עיני האדם ומהתל בו, וזכה העשיר שהנחיל לנו התבוננות נפלאה!
(מתוך 'דורש טוב' – הגדה של פסח)