השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
עד מתי מחללים שבת עבור יולדת?
יולדת שאומרת שאין צורך לחלל עבורה את השבת האם שומעים לה? • באיזה אופן שומעים ליולדת ולא לרופאים? • כיצד סופרים את הימים משעת הלידה? • ומה הדין כאשר היולדת מתה בשעת הלידה לפני יציאת העובר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ל סעיף ד' – סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
גם לאחר הלידה, היולדת מוגדרת עדיין כחולה שיש בו סכנה, ומותר לחלל עליה את השבת בתוך ג' ימים הראשונים הסמוכים ללידה, ואפילו כאשר היא לא דורשת שיחללו עבורה את השבת, וגם כאשר היא אומרת שאינה צריכה שיחללו עבורה את השבת, לא שומעים לה, אלא מחללים עבורה את השבת ועושים לה כל מה שעושים עבור סתם יולדת, כיוון שאנחנו תולים, שמה שהיא אומרת שהיא לא צריכה שיחללו עליה את השבת, זה מחמת שהיא חלשה, והיא לא מבינה את הצרכים שלה, והאמת היא שהיא מסוכנת, והיא צריכה שיחללו עבורה את השבת, ואם יש רופא או מיילדת שאומרים שהיא לא צריכה לחילול השבת, שומעים להם.
מג' ימים ועד ז' ימים, היא מסוכנת פחות, ולכן, בסתמא מחללים עבורה את השבת גם אם היא לא אומרת שהיא זקוקה לכך, אא"כ היא אומרת שהיא לא צריכה לכך, שאז מאמינים לה ולא מחללים עבורה את השבת, ואם היא אומרת שהיא צריכה, גם אם יש מאה רופאים שמכחישים אותה, שומעים בקולה, כי לב יודע מרת נפשו.
מז' ימים ועד ל' יום היא מוגדרת כחולה שאין בו סכנה, ולא מחללים עבורה את השבת אלא רק ע"י גוי.
אופן ספירת הימים האלו הוא, או לפי ימים, או מעת לעת, דהיינו, אשה שילדה ביום רביעי לפני בין השמשות, אם נמנה את הימים לא מעת לעת, בשבת יהיה אסור לחלל עבורה את השבת אם היא אומרת שהיא לא צריכה, כיוון ששבת נחשב כבר יום הרביעי, אבל יש אפשרות אחרת, והיא, למנות את הימים מעת לעת, דהיינו, עד סוף חמישי בין השמשות, ועד סוף שישי בין השמשות, ועד סוף שבת בין השמשות, והמ"ב מביא, שהמג"א סובר, שלא מונים את הימים מעת לעת, ולכן, אם היא ילדה בסוף יום רביעי, מחשיבים את יום רביעי כיום ראשון, א"כ יש שלשה ימים המסתיימים בשבת, אבל המ"ב מביא צד, שמונים את הימים האלו מעת לעת, ולכן אם היא ילדה בסוף יום רביעי בסופו ולפני בין השמשות של חמישי, ג' הימים נגמרים בסוף השבת לפני בין השמשות, ומסיים המ"ב ואומר, שלעניין יוה"כ בוודאי יש לצדד להקל כיוון שזה ספק נפשות, ואפילו לעניין שבת אם לא הזדמן גוי שיעשה עבורה את המלאכה, יעשו ע"י ישראל, דהיינו, אפשר להקל ולמנות את הימים מעת לעת, ולהלכה מכריע המ"ב, שמונים את הימים מעת לעת ודלא כהמג"א.
אשה שמתה בשעת לידתה והעובר עדיין לא יצא, מותר בשבת להביא סכין ולקרוע את בטנה ולהוציא את הוולד, ואע"פ שאנחנו לא יודעים אם הוולד חי, והוא לא היה בחזקת חי, מחללים את השבת, ומה שעכשיו לא נוהגים כך הוא כיוון שאנחנו לא יודעים מתי הוא הרגע שהאמא מתה שאז עדיין אם נקרע את בטנה נוכל להציל את הוולד, ומסביר המ"ב, שאולי האמא רק התעלפה ואם תחתוך לה את הבטן, אתה הורג אותה, ולכן לא נוהגים כך.