ללמוד עם הילדים את ההגדה
מנהג קדמון הוא מתקופת הגאונים, שכמה ימים קודם הפסח היו האבות לומדים עם ילדיהם את סדר ההגדה מ'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עוונותינו', בכדי להבינם את תוכן ההגדה בשעבוד אבותינו במצרים ואת יד החזקה שגאלנו מעבדות לחירות ויהיו מסודרים בפיהם ויוכלו לשאול את הד' קושיות (מהרי"ל וראבי"ה סי' תכה, בשם 'סידור רב עמרם').
הקהל אומרים בשבת אחר מנחה
מנהג דומה מצינו ברמ"א (או"ח סי' תל, א), שנוהגים כל הקהל לומר בשבת הגדול אחר תפילת מנחה את נוסח ההגדה מתחילת 'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עוונותינו', לפי שבשבת הגדול הייתה בו התחלת הגאולה והניסים בעת יציאת מצרים, שלקחו את השה לקרבן פסח ('לבוש').
ויש שהסבירו את המנהג, שהוא כעין הכרזה והודעה לציבור שחג הפסח מתקרב ובא, ויתעוררו להכין את צרכי החג, כמו שהיה נהוג בכמה קהילות שלפני ימי הפורים קראו את המגילה בשבת שלפניה שיזכרו להכין את צרכי היום ('כתר שם טוב').
ובספר 'ויגד משה' (סי' יט אות טו) מבאר המנהג על פי דברי הגמרא במסכת ר"ה, שלעולם יסדיר אדם תפילתו ואח"כ יתפלל, ובפרט בפיוטים שקשה להבינם, וכ"ש כאן שצריך לספר לבניו ובני ביתו את כל הניסים והנפלאות שעשה ה' עם בני ישראל.
וכך נתפשט המנהג בתפוצות ישראל, וגם היום נוהגים כך בקהילות מרוקו ואלג'יר, שאומרים את ההגדה בשבת הגדול אחר מנחה. ובראפשיץ המנהג שאומרים את ההגדה בשבת הגדול בבוקר בסעודת שחרית ושרים אותה בניגון מיוחד.
הנמנעים מלומר ההגדה קודם פסח
אבל היעב"ץ (בספרו 'מור וקציעה') כותב שאין לקרוא את ההגדה לפני פסח, כמו שמדוייק בנוסח ההגדה: 'והגדת לבנך – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך', ולא לקרוא את ההגדה קודם הפסח בזמן שאין מצה ומרור לפניך. וכן כתב הגר"א (סי' תל סק"ב). ומ"מ אין לאסור לימוד לצורך הבנתה מבעוד יום, ואדרבה מצוה גדולה היא לטרוח מקודם ולירד לעומקה, וכך נאה וראוי לכל ירא שמים באמת לעיין בה תחילה וללמוד את ההגדה בפירושיה, ורק יש להיזהר שלא יוציאנה בשפתיו כמו שקורא אותו בליל הסדר (מור וקציעה). וכך היה נוהג הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.
וכך נוהגים בחצרות קארלין, זידיטשוב וקאמארנא שאין אומרים את סדר ההגדה לפני ליל הסדר, בהטעימם שכמו שאין לאכול מצה בערב פסח מבעוד יום משום חביבות המצוה שיהא תאב לאכול את המצה בלילה, כך הוא גם בהגדה של פסח, שכדי שתהא חביבה על האדם יש לו לקרותה בפעם הראשונה בליל הסדר, לפי שאם ילמד אותה או יאמרנה לפני ליל פסח כבר יתיישנו בעיניו הדברים, ובעת קיום המצוה בזמנה שוב לא יתפעל מהנסים שעשה ה', וכן היה נוהג הרה"ק בעל התניא.
ובספר 'יד יוסף' משיב לזה, שמה שאומרים בהגדה שיש לאמרו רק 'בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך' הכוונה שאין חיוב לאומרו לפני פסח, אבל אין בזה איסור.
בספר 'שערים מצוינים בהלכה' (סי' קז אות ה) כותב, שכמה גאונים וצדיקים היו נוהגים לומר רק הקטע הראשון מנוסח ההגדה כדי שלא לבטל את המנהג של אמירת הגדה בשבת הגדול. ויש שנוהגים לומר רק עד 'רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר ג' דברים אלו', לפי שעיקר ההגדה הוא דברי רבן גמליאל, על כן השאירו זאת לליל הסדר.
להארות והערות ניתן לפנות למכון "המנהג" במייל: [email protected]