"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (כ"ח, י)
בגמרא ברכות (ו.): "אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק, מנין שהתפילין עוז הם לישראל, דכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש", עד כאן.
סיפר לי ר' אשר שטרנבוך, שלפני שנים ערך נסיעה לחברון ברכב פרטי בצוותא חדא עם מחותני הרב הצדיק הישיש ר' וועלוול אייזנבאך זצ"ל. ויהי בדרך והנה סטה הנהג בטעות מן הנתיב הנכון המוליך חברונה, ופתאום מצאו את עצמם בתוך כפר ערבי עוין. הם נקלעו לפתע לסכנה גדולה מידית ומוחשית – המון זועם צמא דם של ערבים צעירים משולהבים בשנאת ישראל יוקדת החל להתגודד סביב רכבם בזעקות 'אללה אכבר'! הם נבהלו עד עמקי נשמתם ולא יכלו לזוז לא קדימה ולא אחורה.
לפתע החלו הערבים לזרוק אבנים וסלעים, אחד הצעירים נעמד אל מול הרכב וזרק אבן גדולה היישר לכיוון ראשם של יושבי הרכב המבועתים!
ברגע האחרון התעשת הרב הצדיק ר' וועלוול ונזכר בתפילין שהוא נושא עמו, שהכתוב מעיד בהן בפה מלא: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך!"; וכי מה לנו 'סגולה' גדולה יותר מפסוק מפורש בתורה, חשב ר' וועלוול.
בזריזות הוציא את התפילין הקדושות והניחן על ראשו, והנה בה בעת ממש נחתה האבן על החלון הקדמי של הרכב והשמשות התנפצו בקול רעש גדול, הרסיסים התעופפו לכל עבר, אך למרבה הפלא לא נגעו במאומה ביושבי הרכב עצמם, ואף בגדיהם נותרו שלמים ללא שום קרע, אפילו לא קטן!
תוך כדי ההמולה שנוצרה במקום מזריקת האבנים ופגעי הרסיסים המתעופפים לכל עבר נפתח בפניהם מעבר קל בין ההמון שזז מעט הצדה, הנהג החכם ניצל תיכף את אותו פתח ודהר במהירות החוצה מן הכפר העוין, ותהי נפשם לשלל בחסדי שמים ובזכות התפילין הקדושות.
מעין טיב מעשה זה סיפר לי דודי הרב ר' יוסף דב בן הרב ר' אשר לעמל בטלמן זצ"ל, שבמלחמת תש"ח לפ"ק, כאשר בירושלים העתיקה ניטשו קרבות עזים עקובים מדם, כנודע, גויסו אז כל הצעירים למלחמה הקשה ללא יוצא מן הכלל. על־אף היותו בן תורה, בחור ישיבה שתורתו אומנותו, הכריחוהו בעת צרה להשתתף בנטל המלחמה המתחוללת. הוא הוצב לשמירה באחת מן העמדות הרבות הפזורות על פני הגבול החוצץ בין יהודים לערבים, משם היה עליו לצפות ולאותת אות אזהרה על כל דמות חשודה המתקרבת.
לפתע, ללא שהבחין בכך מראש, ראה למולו שני ערבים רשעים ואכזריים רצים במהרה לקראתו, סכין ארוכה מושחזת בידם ומופנית לעברו, רחמנא ליצלן! לא הייתה לו שם שום אפשרות בריחה או הסתתרות, וחייו היו בסכנה גדולה!
בעמדת השמירה שלו (בודקה) היה מונח על שולחנו באותו רגע זוג התפילין הקדושות שזה עתה חלץ עם סיום תפילתו. הוא נזכר מיד בהבטחת הפסוק שלפנינו: "וראו כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך!" ומיד הניח את התפילין על ראשו ויצא כך עטור בתפילין ונעמד אל מול הרוצחים הרצים לקראתו – והנה בבת אחת פתאום אחזה בהלה במרצחים ממראה היהודי העטור בתפילין, הם הפנו את עורפם והחלו לנוס ולברוח כלעומת שבאו ללא שום סיבה הנראית לעין!
***
לפנינו כמה עובדות בטיב תשובתן של ישראל:
מעשה זה שלפנינו קיבלתי מפי הגאון הצדיק רבי נוטע פריינד זצ"ל. בצעירותו נכנס פעם רבי נוטע אל הרבי הקדוש רבי ישראל מהוסיאטין זצוק"ל (נכד קדוש ישראל ר' ישראל מרוז'ין) בימי חודש אלול הקדושים, ומסר בידו קוויטל שבו הזכיר בקשתו: "לתשובה שלמה באמת!".
בקראו את הקוויטל התלהב הרב הקדוש מהוסיאטין כאש להבה, וחזר וקרא כמה פעמים מתוך הקוויטל: "תשובה שלמה באמת! תשובה שלמה באמת!".
לאחר מכן ביקש רבי נוטע עצה מן הרבי, ובמר לבו שאל: "כיצד אכן ניתן להגיע לתשובה שלמה באמת?". נענה הרבי הקדוש ואמר: "כדי להשיג תשובה אמתית, מן ההכרח ללמוד תחילה הלכות תשובה ברמב"ם, בספר המדע, כי המצוה והתורה שבכל דבר היא יסוד השפעתו וקיומו בעולם, ושפע כוח התשובה נשפע ללב ישראל מאור התורה הזורח ומאיר בהלכות התשובה והליכותיה הנאצלות מפי עליון! וכן כל מצוה והלכה שבתורה אינן רק לימוד דינים יבשים בעלמא, אלא מהן נשפע כל עצם קיומו של דבר בישראל", ודו"ק.
***
סיפר לי הגאון האדיר רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד דעיר הקודש ירושלים, תיבנה ותיכונן, מנהג בית אביו הגאון רבי אשר שטרנבוך זצ"ל, שהיה לומד בביתו על שולחנו משבת מברכים אלול עד יום הכיפורים, בכל סעודת שבת פרק ברמב"ם הלכות תשובה.
לאחר הסתלקות אביו זצ"ל, ביקשה אמו עליה השלום שימשיכו הילדים בבית באותו מנהג יפה.
בהשפעת מנהג מקודש זה – מספר רבי משה – חדרו הלכות תשובה של הרמב"ם ז"ל ללבו, ועשו רושם כביר בנפשו. בכוח השפעתה החזקה של ה'גירסא דינקותא' (שבת כא:), עד שהיו דינים הללו ולשונות הרמב"ם בביאור התשובה שגורים על פיו מאותן שבתות אלול שהיו דנים ומפלפלים ביניהם ונושאים ונותנים במצוות התשובה, בכל פרטיה ושרשיה.
לימים, כשגדל רבי משה והחל בכתיבת ספריו הרבים והמגוונים, היתה בלבו חיבה יתירה ואהבה גדולה להלכות הללו, וחש בהן מתיקות מיוחדת, עד שסייע ה' יתברך בידו לחבר חיבור שלם בהלכות אלו, הלוא הוא ספרו הגדול 'הדרך לתשובה' על הלכות תשובה לרמב"ם.
רבי משה עצמו מעיד על טיב זה המעשה בהקדמתו לספר זה, ומציין שהורתו ולידתו של אותו ספר הוא במנהג בית אב, יעוין שם.
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')
מה זה הכריחוהו?
הרי חתן יוצא מחופתו במלחמה כזו
זו ההלכה בעצמה