"החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת" (אבות ג', ט"ז)
סיפר הגר"י גלינסקי זצ"ל: פגש אותי יהודי בעל גמ"ח ואמר לי בזו הלשון: הרב גלינסקי, טוב שפגשתי אותך. כמעט קיבלתי היום התקף לב באמצע רחוב רבי עקיבא… הלוויתי לפלוני סכום כסף, והנה הגיע עת הפירעון ואותו אדם אינו משלם. כל פעם שאני פוגש אותו, מתחמק הוא ממני באמתלאות שונות.
היום פגשתי אותו שוב, ניגשתי אליו ודרשתי ממנו קצת בתוקף שיפרע את חובו, והנה לפתע הוא אומר לי דבר שהותירני עומד משתומם דקות מספר על מקומי: "מי אמר לך להלוות לי?! הרי אני לא הכרחתי אותך להלוות לי, היית צריך לקחת בחשבון שאולי לא אשיב לך את ההלוואה!" כמעט שרוחי נלקחה ממני. כזו עזות! כזו חוצפה!
השבתי לאותו יהודי – סיפר הגר"י גלינסקי – אל תיבהל מתשובה כה חצופה. כבר מצאנו תשובה דומה לזה בגמרא, היצר הרע שמשווה לעצמו דמות של מיטיב, אוהב, דואג לטובתו של אדם, לבסוף יעמוד מולו ויתבע אותו על אותם מעשים שהוא פיתה אותו לעבור, בתואנה של 'מי אמר לך לשמוע בקולי, והרי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין.
והוסיף הגר"י גלינסקי לבאר בדרך מליצה את דברי הגמרא בסוכה "שבעה שמות יש לו ליצר הרע" וכו' – היצה"ר מסתובב בעוה"ז עם פנקס צ'קים גדול בידיו, ומבטיח לאדם שהוא יפרע לו את כל חובותיו שהוא מתחייב לשמים בגלל ריבוי עוונותיו, ועל כל עבירה שהאדם עושה היצה"ר רושם לו המחאה. אבל הבעיה היא שאת כל ההמחאות שהוא נותן הבנק מחזיר מחוסר כיסוי, וכאשר הבנק מתקשר לחפש את בעל ההמחאה, היצר הרע מחליף זהות, שהרי יש לו שבע שמות, ובכל פעם מחליף היצר הרע ונותן לאדם המחאה אחרת, ושוב כשהבנק מחזר אחריו אינו מוצאו, הוא כבר החליף לשם אחר…
(שיח יעקב)