סיפר הגה"ח רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א: זקני [אבי חמי] מאמריקה, רבי אליעזר דוד גאנצפריד, הינו מניצולי מחנה ההשמדה 'אושוויץ', וככל ניצולי המחנות נחקק על זרועו מספר בכתובת קעקע ע"י הנאצים ימ"ש.
אלא שמלבד מספר זה, חקוק על זרועו מספר נוסף ועליו פס מחיקה. מאחורי 'מספר מחוק' זה מסתתר סיפור מדהים, ומעשה שהיה כך היה:
כשהוא הגיע לאושוויץ הוא היה ילד בן 12. בכניסה למחנה עמד הרשע מנגלה ימ"ש ואמר 'ימינה' ו'שמאלה'. לא היה שייך להתחכם או לברוח, הוא היה מודד את הגובה ומכריע, אם לשמאל – למות על 'קידוש השם', אם לימין – ללכת למחנות העבודה.
והנה מיודענו, למרות שהיה רק ילד בן 12, בכל זאת שלח אותו הרשע לצד ימין למחנות העבודה. אלא שגם לאחר שהלכו לצד ימין למחנה העבודה, היה אותו רשע בא לבקר מדי כמה שבועות לעשות סלקציה נוספת. ואז באחת מהסלקציות הסתכל עליו אותו הרשע ושלח אותו לצד שמאל.
כולם הבינו היטב מה כוונת ההליכה לצד שמאל, ראו את העשן מיתמר ועולה… כששלחו אותו לצד שמאל, עשה הילד חשבון: 'אם אני הולך למות – שווה לי לקחת סיכון, להתגנב לצד ימין. הכי גרוע – יהרגני, הרי בכל אופן זה מה שעומד לקרות'. ואכן ניצל את ההזדמנות כשלא ראו, וקפץ לצד ימין. אלא שלאותו הרשע ימ"ש היה עוזר, והעוזר שם לבו לכך, ניגש אליו, תפס אותו והחזירו לאותו רשע וסיפר לו כי הוא עבר לצד ימין.
בדרכו אל הרשע אמר הילד לעצמו: 'אני עכשיו בידי השי"ת לבדו, אני אתבונן עכשיו שאין עוד מלבדו יתברך, כדברי ה'נפש החיים'. אף אחד לא יכול לעשות לי כלום, רק זה שבידו נפש כל חי!'. כך חשב כשעמד לפני הרשע, שכביכול החיים והמוות בידו. וראה זה פלא: הרשע מסתכל עליו ואומר לעוזרו: "לא לא! הילד הזה שייך לצד ימין…".
והיות שכבר נמחק המספר שלו, כי הגרמנים ימ"ש היו מאוד מסודרים, וכששלחו אחד לצד שמאל היו מוחקים את המספר שלו, שהוא כבר 'גברא קטילא'… לכן עשו לו מספר חדש, כי 'אליעזר דוד' הראשון נשרף, והשני חי וקיים…
המלחמה היתה לחיות עם 'אין עוד מלבדו'. אפילו שכביכול הנשמות שלנו היו בידי אותו רשע, אפילו שראו לעין כל שיש רשע שמחליט ימינה ושמאלה, בכל זאת היה צריך להתחזק באמונה אמיתית ולומר באמונה שלימה 'בידו נפש כל חי'.
(ע"פ 'ממשקה ישראל', הובא בגיליון פרפרת נח תש"פ)