בגמרא (עבודה זרה יח ב) נאמר: "אמר רב קטינא, כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין, שנאמר (הושע ז, ה) 'משך ידו את לוצצים'".
ומובא בס' 'יבקש רצון' על מדרש שוח"ט (מזמור יב): "שמעתי מפי אבי מו"ר הגאון מו"ה משה הלוי זלה"ה, שפעם א' היה איש בדחן, שהיה מרבה בדברי בדחנות למאוד, והיה האיש ההוא עני מדוכא עד מאוד. פעם אחת הקניטתו אשתו על אשר לא הי' מה לאכול, ובא הבדחן לבית הרב הצדיק מוה' פנחס קאריצער זלה"ה סר וזעף. ויאמר לו הצדיק הנ"ל מדוע פניך רעים, וסיפר לו כל ענינו.
"ויאמר לו הרב הנ"ל: בלום פיך מלדבר דברי בדחנות, ותהי' הרווחה בפרנסת ביתך. והסביר לו טעמו של דבר, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה, ובודאי אין קוצבין לו כך וכך מדות דגן יזדמן לו, כך וכך מדות מין פלוני, אלא קוצבין לו כך וכך מדות הנאה יהי' לו. ואתה בדברי בדחנותך תתענג נפשך, ובזה אתה מוציא כל ההנאה והתענוג הקצוב לך, ולא נשאר לך ממה ליקח לחם לאכול לשבעה. ע"כ עצור עצמך במילין ויהי' לך שריד לאוכלך".
(הובא בגיליון 'באר בשדה' בשלח תשע"ט, מדור סגולת מלכים)