"וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים" (בראשית כ', י"ז)
"ויהי מקץ ארבעים יום" (בראשית ח', ו')- הנה במספר "ארבעים יום" רצופין יש יסוד גדול, וקיבלנו סגולה נפלאה ומנוסה, שמי שיש לו ח"ו צרה בפרנסה או בשידוכים או בבריאות וכדומה, יכנס ארבעים יום רצופין לבית הכנסת יום יום, ויאמר תהילים (נהגו לומר ספר שלם, וקל לקיימו בספר רביעי שהן פרקים צ-קז), ומקדים ואומר לפני תפילתו על מה שמבקש, והוא מנדב לצדקה אפילו פרוטה, וכשגומר אמירת תהילים יאמר עוד פעם את בקשתו, ויוסיף שבל"נ כשיושיע לו הקב"ה יאמר "נשמת כל חי", וסיפרו לי מכמה אנשים ונשים שנושעו על ידי זה.
הסגולה היא, באופן שכניסתו לבית הכנסת, כשבא להתפלל, תהא אך ורק להתפלל על דבר זה בלבד, ולפני שיאמר תהילים יתן או יתנדב בפיו לצדקה, ולאחר שאמר את התהילים יתחייב בל"נ לומר 'נשמת' לכשייוושע. אמנם דע, דאף שפעמים רבות יש תועלת בסגולות שקיבלנו מקדמונים, היינו כשהמצב הוא רק בגדר "פסק" בשמים, שמקורו בראש השנה ויוה"כ, ואז בתחינות וכ"ש בבכיות מבטלין הפסק ונהפך לטובה, וכן מועיל לצרף לזה מסגולות המקובלים.
אבל לפעמים זהו בגדר "גזירה" ממרומים, ואת זאת קשה מאוד לבטל, וצריך אז להפוך את מעשיו, להיעשות כאיש אחר, וזהו כוונת הפייטן בעשרה הרוגי מלכות (במוסף יוה"כ) שביקשו "תנה לנו שלושה ימים שנדע אם "נגזר" הדבר ממרומים".
כשנפטרה בת הגר"א בצעירותה סמוך ליום חופתה, אמר הגר"א גזירה היא, כמאמר הכתוב: "ויש נספה בלי משפט", ופירש, שלפעמים הקב"ה לוקח צעירים פתאום או לאחר מחלות קשות, להוכיח שאין אדם בטוח בחייו ואפילו צעיר, ובכל עת יהיה בגדיו לבנים, והם קורבנות ציבור, ודברים אלו הם סתומין ונסתרים.
והעיקר בעת צרה, רח"ל, הוא להתפלל לאבינו שבשמים, לשפוך לפניו שיחו וצרתו, והוא ברחמיו גוזר ומבטל (לאחרונה השיב רבינו בכתב ידו לאחד ששאל, שקיים את עצת רבינו לומר ספר רביעי שבתהילים עם הסדר הנ"ל ולא נושע, והשיב לו רבינו בזה"ל: "צריך לתת גם צדקה ולהבטיח שאם הקב"ה יושיע יאמר 'נשמת', ואם לא נענה יחזור ויתפלל, שלפעמים הקב"ה מעכב שרוצה לשמוע עוד תפילות").
(מתוך מאמר שבועי מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א)