לכפר עליכם לפני ד׳ אלוקיכם (ויקרא כ״ג כ״ח)
כששהיתי בבית החולים, הגיע אלי רופא. מוטרד היה בעליל, בקש להוועץ. סיפר, שלפני כמה ימים שהה במחלקה חולה אנוש, שהתייסר ביסורים קשים ומרים. גופו היה אכול, המחלה הממאירה עשתה בו שמות. נאנח ונאנק, ולא היתה כל תקוה. המוות היה גואל אותו מיסוריו, אלא שהמכשירים השונים החזיקו אותו בחיים. בביקור הרופאים האחרון הוחלט שאין עוד טעם בהארכת חייו. הרופא הבכיר הורה לו, לרופא שסיפר לי זאת, להוציא את התקע. החולה נותק מהמכשירים והחל לפרכס. וכעבור שלוש שעות בא הקץ לסבלו.
אמש, סיפר, התגלה אליו החולה בחלום: "מה עשית לי"? קבל.
"גאלתי אותך מייסוריך", ענהו.
"למה?!" התמרמר החולה. "נשמתי עלתה למרום, והודיעוני שנקצבו לי עוד ארבעה ימי התייסרות בעולם הזה כדי למרק את כל עוונתי, אילו הייתי משלימם, הייתי עולה היישר לגן העדן , זך ונקי. ועכשיו, כשקפדת את חיי בטרם עת, מי יודע כמה אאלץ לסבול בגיהנום! מה עשית? למה עשית?!"
והרופא הנסער בא לשמוע: זה באמת כך?! מה ההבדל אם הוא סובל כאן או סובל שם?
אמרתי לו: " ודאי! העולם הזה קרוי בשם "עולם הצמצום". כל מצווה קטנה כאן פועלת גדולות ונצורות בעולם העליון. ועבירה קטנה כאן מחשיכה עולמות. כך גם יסורים קטנים כאן, חוסכים משהו מהגיהנום, שהרמב"ן כותב (בהקדמת פרושו לאיוב) ששעה בו נוראה יותר מחיים של יסורי איוב. ממש כשם שהסבא מקלם אמר בשם רבי ישראל מסלאנט שיכול האדם לאכול עולמו בעולם הזה בכפית לפתן!
ואספר לך-
הגאון מוילנא זצ"ל ישב עם תלמידיו ואמר להם: "דעו, שכל מה שנאמר ב"ראשית חכמה" אודות היסורים הנוראים של הגיהנום, הכל אמת לאמיתה, לא כדי לירא ולא כדי להפחיד, אדרבה, זה גרוע הרבה יותר, אש וגפרית!"
הדברים הרעישו כל כך, עד שאחד התלמידים חלה מרב פחד ובעתה.
באו והודיעו לגאון מוילנא, ואמר: "נלך אליו, ונקיים בו מצות ביקור חולים".
התלוו אליו והיו בטוחים שירגיעו ויאמר שאין צריך לקחת כך ללב את הדברים , זה לא נורא כל כך.
באו, והתלמיד התרגש לראות את רבו.
אמר לו הגאון: "דע, שכל מה שאמרתי לך, אמת לאמיתו. וזה רק אפס קצהו, אין לנו את היכולת להשיג יסורי הגיהנום לאמיתם! אבל שכחתי להוסיף פרט אחד- שאין לנו מושג כמה חוסכים יסורים שמתייסרים בעולם הזה!"
וזה מה שאותו נפטר בא להודיע לך!"
נרעש הרופא, ושאל: "אז מה עלי לעשות?!"
אמרתי לו: "תשמע , הנפטר הזה יש לו דאגות משלו. הוא עומד להישלח אל הגיהנום, כסבור אתה שאין לו מה לעשות אלא לרדת לעולם הזה ולהתאונן בפניך?! ובטח היה צריך לשם כך אישור ממרום, מדוע הרשוהו? יש לכך רק סיבה אחת
הואיל ואתה אשם בכך שלא השלים קצבת יסוריו ואינו עולה מיד לגן העדן, התגלה אליך כדי שתתקן את המעוות ותכניסו לגן העדן!"
"כיצד?" תמה.
"בכך שתחזור בתשובה, ומצוותיך יזקפו גם לזכותו!"
המשיך ושאל: "ועד שאקיים את המצוות, יזכוהו?"
אמרתי: "לכך אינך צריך לדאוג, זה רש"י מפורש: בראש חודש ניסן הורה משה רבינו לבני ישראל, שבעשור לחודש יקחו את קרבן הפסח וביום י"ד יקריבוהו, "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה" (שמות יב, כח). וכי כבר עשו? אלא כיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו!"
והרופא שב בתשובה שלימה!
(מתוך 'והגדת' יום כיפור)