יוסי פולק
עמדת הקונטרול במרכז היכל הענק 'יד אליהו', משמש אישים טכניים מתאחדים לכדי צורך לנהל את הארוע איש מנקודת תפקידו הוא, הצד המאחד ביניהם שכולם כאחד אנשים טכניים שבאים לעשות את עבודתם, הם כבר 'ראו הכל', הם כמעט מדי לילה משמשים בתפקידם בארועים כאלה ואחרים, מפעילים את הטעון הפעלה ומנהלים את הדרוש ניהול, מנווטים את הצריך ניווט, 'מתקתקים ארוע', מקבלים את שכרם וממשיכים אל הארוע הבא.
אמש, קרה משהו אחר. שונה, נדיר.
מתוקף תפקידי, הוצבתי אף אני שם, בעמדת הקונטרול. ולראשונה בחיי, ראיתי עמדת קונטרול שכל כולה נמסה, מחיצות נופלות, כמו גבישי קרח שמתמוססים כאחת, נמסו הללו אל תוך ההוויה הקיומית שסבבה אותם.
חמש עשרה אלף איש סבבו אותם, עומס על האיצטדיון כולו, מבחינת המשטרה והקולות שבאו מבחוץ, היה כאן עומס שכמוהו לא נראה ולא נשמע, כוחות הביטחון לא הצליחו להשתלט על ההמון המבקש לראות ולחוות, ונעלו את הכניסות, אין יוצא ואין בא. "בחוץ יום כיפור, בפנים שמחת תורה" הזכיר מישהו את ההגדרה הידועה, והקולעת.
עומדים חמש עשרה אלף איש, ושרים. שרים ביחד. ולא, לא רק שרים ביחד, אלא כל כולם הופך להיות יחד, תחינה אחת הבוקעת ממעמקי הלב, "אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו, ותן בליבנו בינה, להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה".
ואני מביט סביבי, ורואה עיניים עצומות, לבבות מלאים תחינה, דמעות מנצנצות פה ושם, תחינה אחת, הבוקעת מכל כך הרבה לבבות, מכל כך הרבה פיות. תחינה אחת, ויחידה. אין להם בעולמם כלום, הם רוצים ללמוד, הם רוצים להבין, הם רוצים יותר.
ואז, הם צועקים, מכריזים, מצהירים, נשבעים אמונים, כולם ביחד. שבועת האמונים הגדולה ביותר בהיסטוריה: נשבעתי ואקיימה, לשמור משפטי צדקך!
15,000 איש נשבעו אמונים, אמש!
נשבעו לפני לידתם, וממשיכים להישבע, מדי יום, מדי רגע, מדי שעה. נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.
ההיכל כולו כאש להבה, אתה רואה אנשים, בחורי חמד, יהודים עם זקן מאפיר וצעירים. חסידים וליטאים, עדות מזרח ומערב, חומות שמתמוססות כמו מגדל קלפים, אל מול השבועה האחת והיחידה, המאחדת והמלכדת, זו שאינה משאירה מקום להבדלים ולמגזריות. נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.
כן, הם באמת נשבעים, זו נקודת האמת הפנימית שלהם, הם נשבעים לתת את כל כולם לתורה, להתמזג עם התורה, להיות אחד עם התורה, לחיות את החיים שלהם עם התורה. נשבעים ומקיימים.
מעמד הסיום העולמי של "דרשו ה' ועוזו", לא היה 'עוד מעמד', כל מעמד כבוד התורה הוא מרגש, עילאי, חגיגי וחווייתי. אבל כאן, כאן היה משהו שמיימי, כשהתחינה הזאת בוקעת מפי כל כך הרבה פיות, שמתכוונים לזה באמת. שכל כך רוצים דבר אחד בחייהם, אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש.