הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל היה מפורסם בבקיאותו הרבה בכל חדרי תורה ובכוח זכרונו המדהים. פעם שאל את הספר שו"ת הריב"ש ממחותנו רבי מאיר אבוביץ, אב"ד נובהרדוק, ובמשך חצי שנה נהג לעיין בו שעה קצרה בכל בוקר. והנה, כעבור שתי שנים מאז שהשיב את הספר לבעליו, ראוהו בני ביתו כותב אגרת תורה מעמיק מזכרונו תשובה של הריב"ש כלשונה, מלה במלה.
פעם כשהיו מסובים בביתו של הגאון האדיר רבי נפתלי טרופ זצ"ל בעלי תריסין מגדולי הישיבות, גלגלו ביניהם על גאונים אחדים בדור המבורכים בזיכרון ברזל, והזכירו בנשימה אחת גם שמו של רבי אלחנן. נענה הגאון רבי נפתלי ואמר: לדידי אין לכלול את רבי אלחנן בין בעלי הזכרון… הוא אמנם דומה לבור סיד שאינו מאבד טיפה, אבל אין זה מכח זכירה טבעית דוקא, כי אם מרוב יראת שמים… מרוב פחד לא להיות בכלל השונה דבר אחד ממשנתו… מרוב שמחבב דברי תורה חביבות מופלגת עד שכל דיבור קטן נחשבים בעיניו להון עתק… מה פלא אם כן שהדברים נבלעין בדמו ואין השכחה שולטת בו?
(גיליון דברי תורה דחסידי בעלזא)