"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִֹים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׂבְטֵיכֶם" (דברים א', י"ג)
בתקופה הראשונה להגעתו של הרה"ג רבי מנחם בן ציון זקס זצ"ל לארה"ב (חדב"נ הגרצ"פ פראנק זצ"ל, כיהן כרב בשיקגו), נקלע לעיר קטנה בדרום. התגוררו שם כשלוש מאות משפחות מאוחדות בקהילה אורתודוכסית אחת. כאשר הגיע לשם, מצא את העיר כמרקחה. כולם קוצפים וזועמים, שמים ללעג ולקלס את כל אשר בתואר 'רב' יכונה.
על מה ולמה?
לאחר שהלך הרב המקומי לעולמו, פרסמה הקהילה הנידחת מודעת 'דרוש רב אורתודוכסי, מוסמך להוראה, בעל כושר מנהיגות ודרשנות' וכו', בעיתון ניו יורקי רב תפוצה. ויהי היום ומניו יורק הגיע מועמד מתאים, צעיר ובעל הדרת פנים, פה מפיק מרגליות ומצויד בכתבי סמיכה ראויים. שמחו על המציאה הגדולה שהזדמנה לקהילה הקטנה, ופה אחד מיהרו לסגור עמו חוזה ארוך טווח.
משפחתו של הרב החדש המשיכה להתגורר בניו יורק, וסוכם שעד לסוף שנת הלימודים ימשיכו ילדיו ללמוד בניו יורק- אך עם בוא החופש הגדול, תתאחד המשפחה כולה והקהילה תזכה גם לרבנית. בינתיים התגורר הרב במלון מקומי, וסעד על שולחנו של שמש בית הכנסת. הוא מילא במסירות רבה את כל התפקידים הרבניים ולקהילה באה הרווחה.
בליל פורים המתינו להגעת הרב בבית הכנסת אך זה בושש מלבוא. התקשרו לחדרו במלון ואין מענה. התקשרו לקבלה והשתוממו לשמוע "מה? לא ידעתם שהוא ארז את כל חפציו ונסע?! הוא הרי הלך לבקר את המשפחה שלו!"…
נוכח ההתרחשות המוזרה, החל אחד להרהר מה יעלה בגורל הכסף שהלווה לרב. הוא לחש אודות כך לשכנו, שהגיב שגם ממנו לווה הרב כסף! חלפו דקות ספורות עד שהרחש-בחש הקיף את כל המתפללים, מסתבר שכמעט מכולם לווה הרב כסף בסוד, כדי לממן את הדירה שהוא עומד לקנות!…
– – – והילד איננו!
הוגשה תלונה אצל השריף המקומי, שמיהר לעדכן את חבריו העיתונאים, וליהודים כבר לא היתה אורה ושמחה וששון ויקר. מה שברור שאל התואר 'רב' הוצמד מעתה התואר 'גנב', וכל בני הקהילה מילאו פיהם חרון וקצף נגד 'הרבנים הגנבים' בהכללה…
הרב זקס רק הגיע למקום, ומשבי הרוח הרעים היכו בפניו בעוצמה… התחנן בפני הפרזידנט שייתן לו לנאום בפני כל חברי הקהילה. הלה הזהיר אותו שהוא עלול להיתקל בתגובות פוגעות, אך הוא הגיב ב'אף על פי כן'!
"ידועה לי השערורייה המבוזה שהתרחשה במקומכם" -פתח ואמר- "אך יש לי אליכם בקשה אחת: במקום לצעוק 'רב גנב!' צעקו נא מעתה 'גנב רב!'. ואסביר את עצמי: כאשר נזקקתם לבחור רב, לא חקרתם ולא דרשתם היטב אודות עברו של ה'תכשיט'. לא התאמצתם לברר את הסמיכות בהן התהדר, אמיתיות או שמא מזויפות. התרשמתם מהדרת פניו של היצור, מחלקלקות לשונו של הברנש, ונפלתם בפח. לקחתם גנב והכתרתם אותו לרב!
"כעת, נוכח העובדה שהפכתם גנב לרב, אתם מתיימרים להפוך את כל הרבנים לגנבים? הכיצד תוסיפו אשמה על אשמה, להוציא שם רע על כלל הרבנים? הלקח שעליכם ללמוד מהפרשה הוא שרבנים לא מחפשים באמצעות מדור 'דרושים' בעיתונות, כי אם בתוככי הישיבות הקדושות. פונים לאחת מהישיבות המפורסמות במדינה, מציגים מה נדרש עבור הקהילה, וראשי הישיבה כבר יכוונו אתכם לאחד מטובי בוגריהם".
"הוא אשר אמר משה רבינו" – המשיך הרב זקס, ודרש פסוק בפרשת השבוע – "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִֹים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׂבְטֵיכֶם" (א', י"ג). לא מספיק אנשים "חֲכָמִים", לא די ב"נְבֹנִים", צריך גם "וִידֻעִים לְשִׂבְטֵיכֶם"- שאותם חכמים, שאותם נבונים גם יהיו ידועים בחזקת כשרותם!…
●●●
באסיפה מכובדת שהתקיימה באנטוורפן – בלגיה, הוזמן 'אורח כבוד' שהטריח עצמו במיוחד לבוא למקום – לשאת את דברו עוד לפני המרא דאתרא (שלא כמקובל תמיד).
פתח האורח בדברי קטרוג על בני העיר, הוכיח ברבים את הקהל והצביע על דברים אשר ראויים לתיקון. תוכן וסגנון הדברים לא נעמו לציבור, ולדעתם זה אף גבל בהוצאת שם רע וזלזול מחפיר…
הגאון הגדול רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל, הגיב לדברים בתמיהה רבתי: "מנין נטלתם את האומץ והזכות להיות מוכיח בשער, ברבים, במקום זר? שמא כבר פעלתם ועשיתם רבות למען העיר ותושביה?!"
"הרי מצינו אצל ירמי' הנביא, שכאשר הקב"ה מבקש ממנו לילך ולהוכיח את ישראל, הוא אומר 'וָאֹמַר אֲהָהּ ד' אֱלֹקִים הִנֵה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי' (ירמי' א', ו') פירש"י: 'איני כדאי להוכיחן, משה הוכיחן סמוך למיתתו, כבר נחשב בעיניהם בכמה נסים שעשה להם, הוציאם ממצרים וקרע להם את הים, הוריד את המן, הגיז את השליו, נתן להם את התורה, העלה את הבאר – אני בתחילת שליחותי, אני בא להוכיחם?'. מה פעלתם למען אנטוורפן שתוכלו לבוא ולהוכיחם?"
והנה, ברש"י בפרשה מובא, שלא רק ירמי' אמר זאת על משה, כי אם משה אמר על עצמו: "אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי" (א', ד') פירש"י: "אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנטר" וכו'
●●●
התורה והעולם
"וַנֵפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָן" (דברים ג', א')
פירש"י: כל צד צפון הוא עליה.
מנין זאת לרש"י?
נוסיף ונשאל, מדוע בכל המפות שבעולם כולו מסומן תמיד צד צפון למעלה?!
התשובה מונחת כאן בפסוק – מבאר הרה"ג י.ל. מפתח תקוה: כיוון שאמרה תורה "וַנֵפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָן" – על כרחך למדת ש"כל צד צפון הוא עליה!"… אם נוסיף ונתבונן בבריאה, נגלה דברים בסיסיים נוספים שנקבעו אך ורק על פי התורה, ללא כל טעם נוסף. לדוגמא: מדוע מורכב השבוע בעולם כולו משבעה ימים ולא משישה או שמונה? אך ורק משום שבשעת בריאת העולם נקבע בתורה שבוע בן שבעה ימים! וכך קובעים אף כאלו שמעולם לא שמעו על התורה, את מקומם וזמנם על פי התורה!…
(הרב רפאל ברנזון מוסף שבת קודש דברים תשע"ה)
שבעת ימי בראשית:
שבוע ימים הוא זמן מאד מיוחד – הוא אינו מחזור טבע.
יום, חודש, שנה – הינם מחזוריות של הטבע, אך שבוע ימים איננו מחזור של הטבע.
ואעפ"כ כל העולם כולו פועל לפי מחזוריות של זבעה ימים – שבעת ימי הבריאה….
בשורות טובות