הרב אהרן כהן
"הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כ"ד, ב')
מבואר בבראשית רבא שהיה שליט בייצרו כמותו.
כוחו של יהודי וגדולתו, אינה דווקא בעוצם שריריו, או בכישורים מניפולטיבים שונים, המתגלים לעין כל, אלא דווקא כוחו הפנימי, ושליטתו ביצריו ובדחפיו, היא המלמדת על יכולותיו. כפי שנאמר במשלי (טז, לב): "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".
שליטתם העצומה של גדולי ישראל בנבכי הנפש פנימה, היא מן הנפלאות בעינינו. חוסנם הפנימי, הנגלה לעינינו בעת נסיון, הוא כה אדיר עד שדומים הם בעינינו למלאכים, ולא לבני אדם.
מעשה נורא מפורסם על מרן הסטייפלר זצ"ל: כאשר הגיע רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל לגיל השידוכים, הוצעה לו נערה בת טובים. הבחור הצדיק רצה לבדוק האם קיימת התאמה בינו לבין המדוברת.
וכיצד עשה זאת? כאשר נפגש עם הנערה, אמר לה: "אם תהיי מסוגלת להבין את האושר הגדול ביותר שהיה לי אי פעם בחיי, הרי שאנו מתאימים להקים בית!"
וכך סיפר לה:
"לפני מספר שנים, כאשר הייתי ברוסיה, גייס הצבא את כל בני הנוער שלא מרצונם, והכריח את כולם לעבוד שבעה ימים בשבוע, ללא כל אפשרות לשמור את השבת.
במשך כל התקופה הזו, נלחמתי בחירוף נפש למען השבת, והתאמצתי לא לחללה אפילו פעם אחת, וב"ה חלפו שבועות רבים, וה' סייע בידי לשמור את כל השבתות. אך השטן לא ויתר לי, שבת אחת ניגשו אלי קבוצת חיילים והורו לי לעשות מעשה של חילול שבת, ניסיתי לשנות את הגזירה אך לא הצלחתי, והייתי אובד עצות. ראו החיילים את סרובי, ואיימו עלי שיכו אותי בכל הכח אם לא אענה לדרישתם לחלל את השבת.
כששמעתי את דבר האיום – אורו עיני, נגשתי אל החיילים והצעתי להם עיסקה: "הכו אותי כאוות נפשכם, ובתמורה לכך תתחייבו לי שלא תבקשו ממני לחלל את השבת". כאשר שמעו החיילים את הדברים, צחקו עלי והסכימו לעצתי. נעמדו בשורה, אחזו את הנשק בידם, והורו לי לעבור ליד כל חייל, וכל אחד מהם יחבוט עם הרובה בראשי. וכך אני עובר מחייל לחייל, כשהחיילים מפליאים בי את מכותיהם בצורה אכזרית ומתעללים בי בצורה נוראה. ברוך ה', לאחר שסיימתי לעבור את כל שורת החיילים, הם עזבו אותי לנפשי, ולא דרשו יותר שאחלל את אותה שבת".
המשיך רבי יעקב ישראל בדבריו: "כעת, ברצוני לומר דבר חשוב, למרות שגופי היה פצוע ופגוע מאד, וסבלי היה נורא, דעי לך שהתענגתי על כל מכה שקיבלתי כפי שלא התענגתי מימי, לא היה לי תענוג גדול יותר כמו באותם רגעים שקיבלתי את המכות… עם כל מכה ומכה שנחתה על ראשי אמרתי בליבי: 'לכבוד השבת, לכבוד בורא עולם', ושמחתי עליה כמוצא שלל רב".
כמובן שאשתו הצדקנית ע"ה, שהתרגשה עד עמקי נשמתה, התאימה מאד להקים איתו את ביתו, לאושרו של מרן הסטייפלר זצ"ל…
מסופר על הגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל, שהלך ללוות בחור לפסיכיאטר. בחדר ההמתנה כששוחח עם הבחור, פגש יהודי מוכר, שהרגיש מאוד שלא בנח על כך ש"נתפס" במקום כזה… לא חלף רגע ור' אברהם רץ לעבר היהודי, כשדמעות על לחייו, ומבקש בתחנונים: "אנא ממך אל תספר לאיש שפגשת אותי כאן…"
את שמו הטוב ו'בריאות נפשו', היה מוכן הוא לסכן, ובלבד שלא לבייש נפש אחת מישראל…