"מאוד צריך להתחזק בהתייסדות חבורות לתורה, שהיא יסוד הכל. ואם יכולים לעשות חבורה גם לצעירים, להשריש בקרבם שורשי התורה והמצוות, אשרי חלקם! וכן צריך להתחזק לזרז ביאת כל הקהל לשלוש התפילות, שחרית ומנחה ומעריב, בכל יום. ושתי אלה, תורה ותפילה, הלא הן מהעמודים שהעולם עומד עליהם, וכאשר נתרופפו, הלא עמודי עולם ירופפו.
וכן ראוי לכל יראי ה' שבכל עיר לחזק הזהירות במצוות שהדור פרוץ בהן, וידיעות הלכותיהן. וכבר כתב רבנו יונה, שבעצם אסיפת יראי ה' לחיזוק הדת, כבר מתקדש שם שמים בעולם. וזכות גדולה היא להאנשים המתאספים לכבוד שמים, והם יקָּראו מאוהבי השי"ת לעתיד, ויהיו קרובים אליו, כעין שכתוב: וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי, הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי.
וחיוב זה מפורש במלאכי, הנביא האחרון, בנבואתו האחרונה – שימָּצאו אנשים שיאמרו: שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת; ומסיים: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, והיינו שאז יש חיוב ליראי ה' להתאסף ולהתיישב יחד, להתבונן מה לעשות בשביל כבוד השי"ת; ודבריהם נכתבים למעלה בספר הזכרון, כמו שמסיים שם: וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ".
[תורת הבית, מאמר 'עת לעשות לה", בישנויים קלים]