הכנת צורכי השבת
- מצוה להשכים בבוקר יום השישי כדי להכין את צורכי השבת; כלומר, להתפלל שחרית בשעה מוקדמת, ומיד לאחריה להתחיל בהכנת צורכי השבת.
- את הבישול והאפיה לצורך השבת, ראוי לבצע ביום שישי, ולא קודם לכן. וכן עדיף לקנות את צורכי השבת דווקא ביום שישי.
- מצוה לטעום בערב שבת מתבשילי השבת ומאכליה, כדי לוודא שהם מבושלים כנדרש וטעמם טוב, משום כבוד השבת, וגם כדי למנוע כעס ומריבה בשבת במידה ויתגלה כי טעמם אינו טוב.
האכילה בערב שבת
- חכמינו ז"ל אסרו לסעוד בערבי שבת ויום טוב, סעודה הגדולה יותר מסעודה רגילה של ימות החול, משום כבוד השבת, דהיינו שאם יאכל הרבה בבוקר, לא יאכל את סעודת ליל שבת לתאבון.
- האיסור הנ"ל אינו אמוּר בסעודת מצוה שזמנהּ בערב שבת, כגון: סעודת פורים, סעודת חול המועד, סעודת ברית מילה, סעודת פדיון הבן, וסעודת סיום מסכת.
- יש מהראשונים שכתבו שאין לאכול בשבת לפני הסעודה, אכילה בכמוּת הגורמת לכך שהפת בסעודה לא תֵּאכל לתאבון. ויש חולקים. ורבים נהגו להקל, ורצוי להחמיר.
- סעודת פת רגילה, וכל שכן מאכלים אחרים, מותר לאכול בערב שבת במשך כל היום; אך מצוה להִמנע מאכילה סעודת פת כדי שביעה מתחילת הרבע האחרון של היום.
- בעבר היו אנשי מעשה שנהגו להתענות בכל ערב שבת, כדי שיאכלו בליל שבת לתאבון; אולם, לדעת פוסקים רבים אין לנהוג כן, משום שאין זה מכבוד השבת להכנס אליה מתוך עינוי.
- מי שהתחיל לאכול סעודה בערב שבת לפני הרבע האחרון של היום, אינו צריך לסיים את סעודתו אף בשקיעת החמה, אלא שאסור לטעום מאומה עד שיקדש.
הליכה רגלית בערב שבת
- חכמינו ז"ל אסרו ללכת בערב שבת הליכה רגלית של יותר משלוש פרסאות, כאשר מתחיל ללכת עם שחר, שאז נמשכת הליכה כזו עד כשליש מהיום, ביום בינוני. ואם המקום הקרוב ביותר בו יוכל להכין או להשיג את צורכי השבת הוא במרחק של יותר משלוש פרסאות – רשאי ללכת יותר משלוש פרסאות.
- מקדמת דנא נהגו להקל בדין הנ"ל, כיון שרוב ככל ישראל מכינים את צורכי השבת בהרחבה, באופן שכל אורח יוכל למצוא מקום לאכול בו את סעודות השבת כראוי.
מהלכות תענית יחיד
- המקבל על עצמו 'תענית', צריך לצוּם מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים; ואף אם מתפלל תפילת ערבית לפני שקיעת החמה.
- יכול אדם לקבל על עצמו 'תענית' בהגבלת זמן עד לאחר 'מנחה גדולה'. ובמקרה כזה, לדעת השולחן ערוך לא יאמר 'עננו' בתפילת מנחה, גם אם מתפלל בעודו צָם; ולדעת הרמ"א יֹאמר עננו.
- מנהג עתיק עוד מימי חכמינו ז"ל, לצוּם ביום היאהרצייט של האב או האֵם. ומצוה לנהוג כן גם בזמננו, אלא שמפני חולשת הדורות ניתן להקל בכך ולא לצוּם.