בסעיף ז' (כלל י' מהלכות לשון הרע) הנלמד היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים', מבאר רבנו את התנאי השלישי להיתר לספר לשון הרע על אדם שעשה עוולה לרעהו "כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות" – שיוכיח קודם את הנידון. וכותב ה'חפץ חיים', כי זאת דווקא בסתמא, אך אם הוא יודע ומכיר בו שלא יקבל תוכחתו, אין צריך להוכיחו.
בנוסף, עליו לספר את הדברים בפני שלושה, כי אם יספר בפני אחד או שניים בלבד, ייראה שהוא מתכוון שלא יגיעו הדברים לידי הנידון, משום שהוא רוצה להחניף לו ולגנוב את דעתו, ורק בסתר הוא מגנהו, ונראה כנהנה בסיפור לשון הרע על חברו [ובכך שהוא מביא עצמו לידי חשד מהשומעים, הוא עובר באיסור אבק לשון הרע – ביאורים ומוספים].
בביאורים ומוספים מציינים, כי זאת דווקא כאשר התועלת היא בפרסום הדברים [וכלשון החפץ חיים בסעיף א' – "כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות"], אבל כשההיתר הוא לתועלת אדם מסוים, ודאי שצריך להקפיד שלא ישמעו זאת אנשים נוספים מלבד מי שנצרך לתועלת (שיעורים בחפץ חיים).
בסעיף ח' מוסיף החפץ חיים, כי אם יש עליו אימה מן האיש ההוא שמדבר עליו, אפשר שיש להקל שיוכל לספר הדבר אפילו שלא בפני שלושה.
עוד מציינים בביאורים ומוספים, כי כשהתועלת היא להציל מנזק ממשי, כגון שעומד לחרפו, ורואים כולם שכוונתו בסיפורו רק לתועלת, כתב בבאמ"ח להלן (ס"ק לה) שאין צריך לספר הדבר בפני שלשה.