"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … עַל לִבּוֹ" (שמות פרק כ"ח, כ"ט)
הגה"ח רבי נחום זאב ברזובסקי זצ"ל, אחיו של האדמו"ר בעל 'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע, כיהן כרב בית המדרש של חסידי סלונים בבני ברק. פעם פגשו יהודי חשוב ממכריו, ששמע כי נתמנה כרב בית המדרש, התעניין ושאלו: "במה מתבטאת משרת הרבנות שלכם? שמא משיבים אתם על שאלות הלכתיות?"
"לא", השיב רבי נחום זאב, "יש מספיק רבנים בבני ברק שיוכלו להשיב על שאלות בהלכה".
"נו", המשיך הלה, "מסתמא אתם מוסרים שיעורים בהלכה אגדה או מוסר?"
"גם לא", אמר רבי נחום זאב, "אצלנו בבית הכנסת לומדים שיעורים כולם יחד".
"אה", תפס פתאום. "ודאי אתם דורשים בבית הכנסת את דרשת שבת הגדול ושבת שובה"…
"לא", הפתיע אותו רבי נחום זאב, "אצלנו אין נהוג לדרוש בשבת הגדול ואף לא בשבת שובה".
פקעה סבלנותו של אותו יהודי חשוב. "נו, אם כן במה מתבטאת משרת הרבנות שלכם?!".
"תפקיד הרבנות שלי אינו בפסיקת תשובות ומסירת שעורים, אף לא במתן הוראות ואמירת שמועס'ן", השיבו רבי נחום זאב. "תפקידי הוא לשמוח בשמחתו של כל אחד מבני הקהילה העושה שמחה, לחיות את חייהם וללוות אותם בנאמנות על כל צעד ושעל, תמיד להיות לצדם לעזר, לעודד בשעת צרה וקושי לבל יוותר אי מי בודד.
"אני משקיע את כל כוחותיי כדי שכל אחד מבני הקהילה ירגיש בבית המדרש כמו בבית"…
(ע"פ בנתיבות אבות)