"אם אין קמח אין תורה" (אבות ג', י"ז)
באסיפה שנקראה על ידי ועד הישיבות להצלת הישיבות שנקלעו למצוקה כספית קשה, נשא דברים הרב מפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל. הרב החל לדבר על חשיבות לימוד התורה, ומתוך כך נסחף באהבת התורה שיקדה בקרבו והפליג לדבר בחביבות התורה, ואילו אל עיקר מטרת האסיפה – לעורר את נדיבי עם להוזיל מהונם, כמעט ולא התייחס בנאומו.
משסיים, קבל לפניו הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל על שכמעט החטיא את המטרה שלמענה נועדה האסיפה. "והרי" – טען רבי זלמן – "אם אין קמח אין תורה!"
השיבו הרב בשנינות: "והלא בקמח מתעסקים כשעתיים ביום לכל היותר, בשעת הארוחות; ואילו בתורה עוסקים בכל ה'מעת לעת'. ואם כן, איך אזנח את הדיבור על התורה ואעסוק בקמח?"
נענה רבי זלמן סורוצקין והשיב אף הוא בשנינות: "הייתם צודקים, אילו לישיבות היה די כסף לקנות אוכל, או אז היו בני הישיבות אוכלים שעה אחת ולומדים עשרים ושלש שעות. אולם הרי התכנסנו פה מכיון שלישיבות אין כסף לקנות אוכל לתלמידים, ואם כן התלמידים צמים עשרים וארבע שעות"… [ובלשונו באידיש: "דעם נישט עסן, גדויערט פאר אונז פיר און צוואנציג שעה'ן"].
(מוסף שבת קודש יתד נאמן לך לך תשס"ב)