"בקע לגולגולת מחצית השקל… לצקת את האדני הקודש" (שמות ל"ח כו-כז).
"ציווה הקב"ה לעשות מן הנדבות הללו האדנים, שעליהם יעמוד גוף המשכן, והוא כדי שיהיה לכל ישראל חלק בזה. וכן הדין עם הלומדים תורה והמחזיקים אותה, כזה כן הזה, מסייעים לקיום העולם ושניהם שותפים בזה" (חפץ חיים על התורה).
סיפר הרב אלחנן ויסבורד ראש רשת הכוללים 'יששכר באהליך':
"פעם ישבנו אצל מרן ראש הישיבה בהושענא רבה בשיעור של ארבע לפנות בוקר, ולמדנו שם בבבא בתרא דף י"א את הסיפור הידוע על בנימין הצדיק, שהחיה אשה ושבעה בניה וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו. מיד לאחר שסיים מרן ללמוד את הקטע שאלנו אותו: מי שתורם כסף לאברכים, מה דינו? והשיב: בוודאי שמוסיפים לו על חייו, ואז הזכרנו את שמו של יהודי גביר מחו"ל שמתייסר זמן רב ואף רופא לא יודע באיזה מחלה מדובר. יומיים לפני כן הוא התקשר אלינו וביקש שנזכיר את שמו.
ראש הישיבה נעצר ואמר: "צדקה תציל ממוות. אם ייקח על עצמו להחזיק אברכים מדי חודש בחודשו הוא יחיה ויתרפא". שאלנו אותו: כמה אברכים הוא צריך לקחת על עצמו? התשובה הייתה: "שלשים".
התקשרנו מיד לארה"ב וסיפרנו לו על התשובה שקיבלנו. אותו גביר שאל לכמה זמן הוא צריך לקחת זאת על עצמו, לשנה או לחמש שנים? וקיבלנו תשובה מדהימה: "תגידו לו, שלכמה שנים שהוא ייקח – כך הוא יחיה, אם ייקח לחמש שנים הוא יחיה חמש שנים, אם הוא ייקח לעשר שנים הוא יחיה עשר שנים, אם עשרים שנה הוא יחיה עשרים שנה", ואז הוסיף ושאל: "רגע, בן כמה הוא?" אמרנו לו שהוא בן ארבעים ושתים שנה. "אם כך זה בסדר גמור", סיים.
אח"כ הוסיף: "היה גוי שעזר לשחרר את הגאון מוילנא מבית הסוהר, והגאון בירך אותו באריכות ימים, ואכן אותו גוי האריך ימים…" וכאן נמלך כאילו בדעתו ואמר: "את הגוי אפשר לברך בברכת אריכות ימים כדי שיקבל את כל שכרו בעולם הזה, אבל ביהודי, לא כל פעם אפשר לברך אותו באריכות ימים, כי יכול להיות שאם הוא יחטא במשך חייו ברכת האריכות ימים רק תזיק לו…" שוב שתק לרגעים מספר, ואח"כ חזר ואמר: "כדאי לברך אותו באריכות ימים, כי אם הוא יתמוך בתורה הוא גם יקבל עולם הבא, ולכן זה כדאי לו".
יש עוד המשך מעניין לסיפור. לאחר סוכות נסענו לארה"ב לעירו של אותו גביר כדי לקחת ממנו את הכסף. כשהיינו שם מתקשר אלינו מנהיג הקהילה בה חבר אותו גביר, והוא אומר לנו שכפי שהוא מכיר את ראש הישיבה הדבר לא ייתכן. אין דרכו בדיבורים מסוג זה. נסענו אליו, תיארנו לו את השתלשלות הדברים, אך הוא התעקש שהדבר לא ייתכן, והוסיף וטען שאותו נדיב לא מסוגל לעמוד בתרומות בסדר גודל כזה.
אמרתי לו: אם אינכם מאמינים תוכלו לנסוע לא"י ולברר את הדברים. הדברים פעלו פעולה חלקית ואותו נדיב נתן את ההבטחה שלו לחודש אחד בלבד. לאחר תקופה הגיע אותו מנהיג קהילה לא"י, ונכנס ובפיו בתלונה איך מבקשים מאותו גביר סכומים גדולים כאלה, הוא הוציא גליונות שלמים והראה את הרווחים שלו, והתפלא איך מחייבים אותו בסכומים כאלו.
ראש הישיבה שתק לאורך כל דבריו, לאחר שסיים אמר לו דברים כדרבונות: "אתה שם עצמך כמי שדואג לטובתו של אותו גביר. אם לא איכפת לך שיסבול ייסורים, אמור נא: כמה אחוזים מרווחיו הוא מוכן לשלם כדי להינצל מדינה של גהינום? אם אתה דואג לו, אמור נא: בשביל מה הוא זקוק לכסף? בכלל, בשביל מה עשירים אוספים כסף, וכי הם יקחו את הכסף עימם אחרי מאה ועשרים? דבר אחד הוא עלול להרויח, שככל שהוא ישאיר סכום גדול יותר של כסף, הילדים שלו יהיו יותר מסוכסכים בינם לבין עצמם במריבות על חלקם בירושה. אנשים עובדים כל החיים שלהם קשה, כדי להגביר את עוצמת המריבות של הילדים שלהם לאחר מותם. וזה נקרא שאתה דואג לו?"
(ע"פ כאיל תערוג)