מהלכות 'בסיס לדבר האסור'
* חפץ שמותר לטלטלו בשבת, שהניחו עליו, לפני שבת, חפץ של מוקצה, על דעת שיהיה מונח שם במשך השבת, והיה מונח עליו בזמן בין השמשות של כניסת השבת – נעשה בכך 'בסיס לדבר האסור'.
* חפץ של היתר שהונח עליו מוקצה באמצע השבת – נחלקו הפוסקים אם חל עליו דין 'בסיס לדבר האסור' למשך הזמן שהמוקצה מונח עליו, והמשנה ברורה מצדד כדעת המקלים.
* חפץ של היתר שיחדוהו בימות החול להיות בסיס לחפץ מסוים של מוקצה, וכבר השתמשו בו בימות בחול למטרה זו – נחלקו השולחן ערוך והרמ"א אם אינו ככלי 'שמלאכתו לאיסור'.
* חפץ של היתר שיש בו חלק עיקרי וחלק טפל – מוקצה המונח על החלק הטפל, אינו הופך את החפץ כולו ל'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטלו.
* בגד שיש בו כיס, ושכח בתוכו מוקצה – אין הכיס והבגד נחשבים כ'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטל את הבגד, אך חובה לנער ממנו את המוקצה לפני הטלטול.
מהלכות 'מוקצה'
* חכמינו ז"ל תיקנו שלא להניח בשבת דבר מוקצה על גבי דבר המותר בטלטול, ואיסור זה מכונֶה: 'ביטול כלי מֵהֶיכֵּנוֹ', כלומר, ביטול כלי מסוג השימוש שהיה מוכן (- ראוי) לו קודם לכן.
* דבר שהוא מציאות חדשה שלא היתה קיימת כלל בערב שבת והתחדשה בשבת – אף שהוא ראוי לשימוש המותר בשבת, הריהו 'מוקצה' ואסור בטלטול ובשימוש.
* טלטול מוקצה 'מן הצד', דהיינו באמצעות דבר אחר, אסור בשבת כאשר הוא נעשה לצורך המוקצה, כגון שהמטרה היא להעביר את המוקצה למקום אחר כדי למנוע ממנו נזק במקום שבו הוא מונח.
* במקרים מסוימים התירו חכמים לטלטל את המת בשבת, אם משום בזיון המת, ואם משום בזיון החיים, ואם משום שחששו שמא יבואו לעשיית מלאכה לצורך המת.
מהלכות מלאכת 'הוצאה'
* רשות הרבים שרוחבה שש עשרה אמה, אסור מדאורייתא להוציא אליה וממנה בשבת, ולטלטל בה ארבע אמות, ונחלקו ראשונים אם רשות הרבים שלא עוברים בה 'שישים ריבוא' אנשים בכל יום, נחשבת לרשות הרבים מדאורייתא. ולהלכה – אם כי אין למחות ביד המקלים, יש להחמיר.
* המוציא אדם בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים – אינו עובר על איסור תורה של מלאכת 'הוצאה'. ואף אם אדם זה לבוש בבגדים, אין איסור בהוצאת הבגדים, כיון שהם טפֵלים לגוף.
הלכות שבת שונות
* העושה מלאכה בשבת בכוונה, אך אינו עושה אותה לצורך המטרה הקבועה של אותה מלאכה, הרי זו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. ולדעת רוב הראשונים אסורה מלאכה כזו רק מדרבנן.
* אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת אסורה מדרבנן. והתירוה חכמינו ז"ל צורך מצוה, או ל'צורך גדול'.
* מותר לאדם להחזיק בידו בגד או טלית מעל לגופו, על מנת להגן מפני החמה או הגשמים או לצורך אחר, כיון שאוהל המוחזק בידי אדם אינו אוהל.
* כאשר קיימת מחלוקת בין הגמרא והפוסקים לבין הזוהר ותורת הקבלה – בדבר שאין בו קולא וחומרא, יש לנהוג כדברי הגמרא והפוסקים; וכשיש בצדדי המחלוקת קולא וחומרא, יש להחמיר.