"ותנשא מלכותו" (כ"ד ז')
הרב שליט"א הזכיר שאלה שהציג בפני מרן הגאב"ד דזכרון מאיר זצ"ל. מעשה שהיה בבעל ואישה בעלי תשובה שתרמו הון עתק להקמת ארון קודש מפואר באחד מבתי הכנסת. לאחר שההיכל נקבע כבר על מקומו, והכל עמד על מקומו בשלום, התברר שבעלי הנגריה וכל צוות העובדים שעשה את הארון משתייכים לכת מסיונרית מסוכנת, המסיתים ומדיחים את כלל ישראל, ומעבירים יהודים רבים על דתם ודעתם.
בני הזוג נחרדו מאד, ובאו לשאול מה לעשות עם ארון הקודש, והאם ניתן להשאירו בבית הכנסת, או שמא צריך לנתצו ולשורפו כליל. מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל אמר לנו שאכן מדובר בפגם רציני, 'אבל אתן עצה כיצד לפתור את הענין', אמר.
אין דבר חמור יותר בהיכל ה' יותר מאתנן ומחיר-כלב, אמר הגאב"ד, ולמרות זאת אומרת הגמרא במסכת תמורה (ל' ב') 'הם ולא שינוייהן', דהיינו שאם שינה את האתנן ומחיר הכלב והביא אותם בשינוייהן, מותר.
לכן, גם במקרה זה, ציין מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, אפשר לשנות ממעשי-ידיהם של המסיונרים הללו, ואז יהיה מותר להשאיר את ארון הקודש על תילו.
המשכתי לשאול, ציין הגר"י זילברשטיין, איזה שינוי הגאב"ד מציע לעשות בארון, ומרן זצ"ל אמר לשנות את גב הארון ולעשות ממנו כתר.
'מה חדש בבני ברק' ?
כמה ימים לאחר מכן הייתי אצל מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכששאלני 'מה חדש בבני ברק' (והתכוון איזה פסקים חדשים שמענו בבית מרן הגר"ש וואזנר), סיפרתי לו על השאלה של בני הזוג, ועל תשובתו של מרן, וגם על העצה שנתן להפוך את גב-הארון לכתר.
מרן הגרי"ש נהנה מאד מהדברים, ואמר שהגר"ש וואזנר נתן את עצתו זו על פי דברי הגמרא במסכת עבודה זרה (מ"ד א') המספרת שבשעה שהכתירו את דוד למלך, הלבישוהו בכתר שהיה נתון בראשה של עבודה זרה, כמו שכתוב (שמואל ב', י"ב ל') 'ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו'. וקבלה היתה בידם שמי שהכתר הולמו, הוא הראוי להיות מלך על ישראל.
וכולם שואלים, מה ראו על ככה לקחת את כתרה של עבודה זרה ולתיתו בראשו של דוד? והסביר מו"ח הגרי"ש אלישיב, שזה התיקון הגדול ביותר שאפשר לעשות בעולם; לקחת את העבודה הזרה ולהשתמש בה לדברי קדושה.
ולכן גם במקרה של ארון הקודש, אמר מרן הגר"ש וואזנר, אפשר לקחת את הגב שיוצר על ידי המסיונרים ולהופכו לכתר תורה.
רבי ברוך-בער הלם באגרופים ובמקלות בראשי השודדים
ואם דיברנו על כתר תורה, נספר דבר מופלא על מי שזכה בכתר תורה ושיעבד את כל כוחותיו למען התורה, והוכיח שכבודה כל-כך יקר בעיניו עד שהוא יכול להיאבק, גם בגיל זקנה, עם שודדים, המנסים לחלל את התורה.
בספר 'הצדיק פלא', המתאר את תולדותיו של רבי יהודה זרחיה סגל זצ"ל, מסופר, שאביו, רבי שפטיה זצ"ל, למד בתקופה מסוימת אצל מרן רבי ברוך-בער בקמניץ, ובספר מופיע סיפור מופלא עד מאד שהתרחש בעת הפרעות בעיר קערמאנצ'וג.
ראיתי, מספר רבי שפטיה, את מורי-ורבי בעל ה"ברכת שמואל", כאשר פורעים מוסתים התפרצו לביתו כדי לחמוס ממון ונפשות, והתכוננו לערוך פוגרום. הם נכנסו, העמידו את כל בני הבית בשורה, ואיימו עליהם שלא לזוז.
בינתיים, חיפשו כסף וזהב ותכשיטים לשדוד, והכל שתקו ונאלמו דום. דממת מוות היתה שם. בשלב מסוים, משלא מצאו מאומה, התעורר חשד בקרבם אולי בעל הבית מסתיר את כספו וזהבו בתוך הספרים, או מאחוריהם.
הם החלו להוציא את הספרים ממקומם, בבזיון רב, ואף קרעום והשליכום ארצה, כשהם מנסים לבדוק האם מוסתר שם כסף.
מרן רבי ברוך-בער עמד אף הוא ליד הקיר כהוראת השודדים. אבל, בראותו את ביזוי ספרי הקודש, לא יכול היה להבליג. להפתעת כל בני המשפחה שחששו לגורלם, הוא החל להזדעק בקולי-קולות, ואף הלם בראשי הפורעים באגרופים, ובמקלות שמצא בחדר – – –
הוא היה כל-כך נרעש עד שהיכה בראשם כגיבור מלחמה, והרשעים החלו לברוח בקולי-קולות, ופתחו בצווחות נוראיות לעבר חבריהם 'רוצו, רוצו'… כל הפורעים שהיו באותו רחוב, ופרצו אף הם לבתי היהודים בסביבה, מששמעו כך – ברחו אף הם, וליהודים היתה הרווחה…
מספר רבי שפטיה: בראותי זאת, נדהמתי אל ליבי. היה זה בבחינת מחזה שלא ייאמן. מורי ורבי, שבמשך כל שעות היממה לא פסק מללמוד, ואשר היה ידוע לאיש טהור וקדוש, ואף חלש במזגו ובטבעו, והנה כשהוא רואה את בזיון הספרים, הופך ליבו להיות לב-ארי, ולא רק ליבו אלא גם אגרופיו…
אז הבנתי את גבורתם של החשמונאים-הגיבורים, שהיו קשישים בגילם, והצליחו להתגבר על היוונים, עם כל ה'כוחי ועוצם ידי' שלהם. כאשר אש היהדות בוערת בעצמותיך כתנור, כמו שהיה אצל מורי-ורבי, הכל אפשרי, כאשר השי"ת שולח גם את עזרו ממעל!
רבי שפטיה הוסיף שכאשר שאל פעם את רבי ברוך-בער מאין לקח את העוז והאומץ לעשות את מה שעשה, השיב: 'מחידושי התורה שלמדתי בישיבת וולוז'ין, אצל הגאון רבי חיים הלוי'…
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)