"ולהיותך עם קדוש" (כ"ו, י"ט)
ייזהר עד מאוד מלתת 'פתח' אפילו קטן ליצר הרע (אין הכוונה שאם נכשל בדבר אחד כבר אבדה תקוותו, כי אדרבה כאשר נתבאר ויתבאר, לעולם לא אפסה תקוותו של איש יהודי; אלא הכוונה ל'גדרים וסייגים' שנתקבלו בין בני ישראל הכשרים – שלא יפרוץ בהם אפילו בכהוא זה), כי הנה, אמרו חז"ל (תנחומא פ"ט) עמלק דומה לזבוב, וביאר ה'כלי יקר' למה השווה עמלק (זה היצר הרע) לזבוב, כי אין כוח בפיו של הזבוב למצוץ מחתיכת בשר שלם, וכדי שיוכל לאכול וליהנות מן הבשר עליו למצוא סדק או נקב קטן ורק דרך שם ייכנס פנימה וסופו שיביאנו לידי רקבון וקלקול. כיוצא בזה היא דרכו של השטן זה היצר הרע – כל עוד שלא תיתן לו דריסת רגל בקרבך הוא לא ישלוט בשום פנים ואופן, אבל אם אך תהיה לו דריסת רגל כל שהיא יעלה בידו לקלקל את הכל; ומשום הכי "אין עצה ואין תבונה" אלא לעמוד בכל תוקף כחומה בצורה, כדי שלא ימצא בתוך תחומו שום פתח פתוח כ'כלים' הידועים לא תולדותיהן ולא תולדות תולדותיהן, או אביזרייהו, ואז אשרי חלקו בזה ובבא.
משל אמרו בשם הרה"ק ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע, לעני ואביון מרוד שהתקיים מ'קיבוץ נדבות'. פעם אחת ניגש לאחד מגדולי העשירים וביקש ממנו שרוצה לקבוע מסמר בביתו בעד סכום נכבד של מאה זהובים. בתחילה דחהו העשיר, אך משבא הלה והפציר בו יום יום נענה לו העשיר וכתב שטר מכירה כדין ונתנו בידי העני. ויהי ממחרת בא העני וביקש לתלות אחד מבגדיו על המסמר, מיד פתחו לו הבית ונתנו לעשות כרצונו – שהרי שלו הוא המסמר… למחר הגיע העני בבקשה שברצונו לקחת את בגדו מאתמול ותחתיו לתלות חפץ אחר, וכך הטריד את מנוחת בני הבית יום יום בענין אחר… עד שיומא חדא בא העני ותלה במסמרו נבלת בהמה שהחלה תוך כמה שעות להסריח בריח נורא ואיום, והיו עיני בני הבית כלות והולכות… אבל מה יעשו, הרי שלו מסמר זה, ולגודל הצחנה נאלצו לעזוב את הבית בבושת פנים וכך נהפך כל הבית להיות תחת רשותו של העני.
והנמשל מובן, שהיצר הרע מפתה את האדם שיפתח עבורו סדק צר מאוד כדי שיוכל לתת שם דבר קטן; והגם שבתחילה דוחה אותו האדם, חוזר השטן ומפציר בו שוב ושוב, עד שלבסוף מסכים האדם לוותר על דבר של מה בכך ולתת 'שעיר לעזאזל' עבור השטן כדי שבכך ייתן לו מנוחה לנפשו, אך סופו שיתלה היצר באותו 'מסמר' כל סוגי נבלות וטריפות שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן, והוא שולט בו מראשו ועד רגליו וכובש אותו להיות נכנע תחתיו בשלמות ומפסיד את הכל. וכן אמרו (שבת קה:) "כך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועושה".
בין באי ביתו של הרה"ק 'החוזה מלובלין' זי"ע היה בחור שהחל פורק מעליו עול תורה ומצוות רחמנא ליצלן, וריחקו החוזה מעליו בכל מיני ריחוק. פעם אחת בא לבקר בבית החוזה אחד משרי הגויים, והחוזה קיבלו בסבר פנים יפות וקירבו בכמה מיני קירוב, ומשיצא שאלו הבחור: "ילמדני רבנו, במה נשתניתי לרעה מאותו השר, וכי עדיף הגוי על פניי שאני יהודי אלא שהנני עושה במקצת מעשה גויים?". נענה החוזה ואמר לו: "הפקרות גרועה מהכל", כלומר, גוי זה איננו מופקר אלא גוי המתנהג כגוי, אבל אתה בהנהגתך הנך מופקר העושה ככל העולה על רוחך – זה גרוע מכל דבר אחר.
ואי אפשר להינצל מהיצר הרע אלא על־ידי תפילה, וכביאורו של ה'אור החיים' הק' בפסוקים (כו, ה-ז) "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וכו' ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו", שארמי זה יצר הרע הרוצה לאבד את הנשמה הנקראת אבי; ובתחילה בא היצר במתי מעט, פירוש בכוחות מועטים, ואחר־כך מתרבים כוחותיו באדם עצמו, והוא אומרו "ויהי שם לגוי גדול עצום ורב". ואומרו "ונצעק אל ה'", כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע.
וכבר כתב ב'ספר חסידים' (קלא), "אם שואל אדם דבר שהיא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים, ושופך את נפשו עליו, הקדוש־ברוך־הוא שומע תפילתו ואף־על־פי שאין בידו מעשים טובים".
מעשה היה לאחרונה בבחור אשר לדאבון לב לא נתברך ב'כשרונות' ובקושי גדול היה מצליח להבין את דברי הגמרא, וגם את אשר 'תפס' בקושי גדול שכח עד מהרה… ואכן, היה ניכר הדבר בתשובותיו ב'מבחן' (פארהער) השבועי, כאשר היה יודע לערך חצי מהתשובות… ויהי היום, בודק ה'מגיד שיעור' את ה'מבחן', והנה הפלא ופלא: התשובות נכונות וכתובות בבהירות עצומה, ומעידות על ה'כותב' כי הוא מכיר את סוגיות הגמרא על כל נבכיהן ישר והפוך. אך משנשנה הדבר במשך כמה שבועות, שטח המגיד שיעור את פליאתו בפני 'המנהל הרוחני', והלה פסק כי ללא כל ספק הוא מעתיק את תשובותיו מהבחור המצטיין היושב בסמוך אליו, או הוא 'מזכה' את אחד מידידיו למלאות עבורו את התשובות… בשבוע הבא השגיח המגיד שיעור היטב על הבחור דנן, ולנגד עיניו התגלה המחזה איך שהבחור כותב במו ידיו את התשובות מבלי להביט הנה והנה, אלא התשובות 'נשלפות' מידו כזקן ורגיל, וגם הפעם היה ה'ציון' 100… נדהם המגיד שיעור לראות את המהפכה המתחוללת בבחור לנגד עיניו, והלך לברר אצל ההורים אם יודעים הם 'סוד הדבר'. אז גילתה האם, שלפני כמה וכמה שבועות סיפר המגיד שיעור, שכאשר היה נער רך בשנים הלך לראות את עבודת הקודש של הרה"ק מסאטמאר זי"ע בתפילתו וראהו גועה בבכייה ב'אהבה רבה', ונכנסו הדברים בלב הבחור ואף הוא רצה להתפלל באופן זה, ובא להיוועץ בהוריו. היות ואין בידו לעשות כן בהיכל הישיבה יעצה לו אמו: "השכם בבוקר ותתפלל 'אהבה רבה' בבית בלא שם ומלכות, שם תשפוך שיח לפני בורא עולם שיאיר עיניך בתורתו וכו'… וייתן בלבך בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד…". ואכן כך עשה ובכה בדמעות שליש לאבינו אב הרחמן, ומני אז נפתח מוחו והחל לראות הצלחה גדולה, וראו הכל כוחה של 'אהבה רבה' ושל תפילה מעומק הלב על עניינים רוחניים הגורמת מהפכות עצומות לטובה ולברכה למעלה מכל גדרי הטבע.
מעשה באחד מבני החבורה בעי"ת בית שמש יצ"ו, בקיץ שנת תשע"ה בא בנו בקשרי אירוסין והוקבע זמן החתונה לחודש מרחשוון תשע"ו. משקרב מועד הנישואין ולרש אין כל, הוחלט בלית ברירה שהנ"ל ייסע בחודש אלול לארה"ב לזכות אחינו בני ישראל במצוות צדקה שתעמוד להם לזכות בימי הדין של תשע"ו. נפשו של האברך עגמה עליו מאוד שיצטרך להתגלגל בצדי דרכים בנסיונות ברוחניות ובגשמיות בחודש נשגב זה במקום לשבת כדרכו ב'אלול' על התורה ועל העבודה. על כן החיש פעמיו לציון רשב"י, שם התפלל מעומקא דליבא שלא יצטרך כלל לנדוד בדרכים בחודש אלול.
אחר שפרק מועקת לבו וסיים לומר תהילים נכנס ל'קאווע שטיבל' (חדר קפה) שבחצר הציון הקדוש, והנה נפגש שם עם ידיד נעוריו הדר בארה"ב אשר מזה עידן ועידנים לא ראהו ולא שמע ממנו. אחר ברכת "שלום עליכם – עליכם שלום" נענה ידידו מאליו ללא כל בקשה ורמיזה מצדו: "הנה, שמעתי כי הינך עומד להשיא את בנך, הרי לך טשעק (צ'ק) על סך עשרת אלפי דולר…", סכום שסייע והציל את האברך, ואף ניצול מגזירת גלות, ולא הוצרך לנסוע לארה"ב (האברך מוסיף, שממילא לא היה מרוויח יותר מזה בנסיעתו, וכאן הרוויח גם את דמי הכרטיס שנמנעה ממנו הוצאה זאת).
ושמעתי מחכם אחד, דכיוצא בזה יש ללמוד מתקנת חז"ל לתקוע בכל חודש אלול דבר יום ביומו, כדי לעורר את העם שיחזרו לתשובה, ולא הסתפקו בתקיעות בראש החודש ותו לא, כי אם לא התעורר ביום הראשון מעוררים אותו ביום השני, ואפילו אם כבר עבר עליו כמעט כל החודש ולמעלה מעשרים פעמים עוררו אותו ועדיין נשאר בשנתו, מכל מקום לא התייאשו ממנו חכמים ועדיין אנו שבים לתקוע, כי עד הרגע האחרון ממש עדיין ניתן להתעורר ולשוב בתשובה.
וכבר נדברו ביניהם כמה מחסידי ברסלב ובתוך שיחתם נשאלה 'שאלה' מיהו החסיד הגדול ביותר, נענו כולם פה אחד ואמרו: ה"ה 'היצר הרע'… שהרי הוא אינו מתייאש לעולם, ובכל יום ויום יצרו של כל אדם ואדם מתגבר עליו להכשילו, אם לא יצליח ממקום זה יבוא ממקום אחר, ממזרח וממערב מצפון ומים; אם אתמול לא הצליח להכשילו וקיבל מכה מוחצת, מכל מקום יבוא היום שוב כאילו לא היה דבר מעולם, ומכל הצדדים וסוגי הטענות ינסה להפילך שוב בפח יקוש… וממילא "מאויבי תחכמני", עלינו ללמוד מדרכיו ועל־ידי זה לנצח אותו. באותה מידה שהוא זומם בה להפילנו בפח יקוש, באותה מידה ננצח אותו כשלא נתייאש.
ותדע כי זהו אחד מתכסיסי היצר – לנסות את האדם לאבדו מיישוב דעתו ולייאשו. וכן כתב הרה"ק ה'שפת אמת' בפרשתן (תרל"ד ד"ה כי תצא מחנה על אויבך) בביאור דברי הכתוב (תהילים לז, טז) "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים", שהנה היצר הרע בא לו לאדם ומראה לו הרבה 'רשעיות' אשר עשה, ובזה הוא רוצה לשבר את רוחו לגמרי, אך הירא את דבר ה' עונה ליצרו ואומר לו: הן אמת שיש לי אך מעט 'צדקות', אבל רק על אלו אביט ומהן אשאב שמחה והתחזקות, ובזאת הוא גובר על יצרו ומנצחו. וזה דבר הכתוב "טוב מעט לצדיק", שיביט על מעט צדקותיו, מאשר להביט על המון הרשעיות הרבות שהיצר מציב אל מול עיניו.
יהי רצון שנזכה למלא את אלה הימים כראוי, להתחנן כדת וכנכון לפני המלך כחובת הימים הללו, ולבוא לקראת יום הדין הנורא ששים ושמחים, מתוקנים וטהורים, ונזכה לברכת השנים בשנה טובה ומתוקה.
(קטעים נבחרים מתוך 'באר הפרשה' כי תצא תשע"ט)