הרב יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
- ל"ג בעומר הם שלושים ושלשה ימים לספירת העומר שהוא לעולם חל בי"ח באייר וחל רק בימי אגה"ו (מנהגי מהרי"ל).
באיזה יום חל ל"ג בעומר: ל"ג בעומר חל באותו יום שחל פורים שלפניו, וסימנך (תהלים ס"ה, י') "פלג אלקים מלא מים" פורים ל"ג בעומר (שו"ע תכח, א), יש שכתבו סימן אחר פלג"ש כלומר ר"ת, פורים ל"ג בעומר שווים (ספר מטעמים).
- ומרבים בו קצת בשמחה (שו"ע תצג, ב). והטעם ששמחים ביום זה, אע"פ שביום מיתת צדיק יש להתענות (פרי חדש תצג ב), דסבירא ליה שביום זה פסקו תלמידי ר"ע למות (דרשות מהרי"ל, טור תצג א, משנ"ב תצג ס"ק ח, בשם הגר"א).
ומיהו ה'פרי חדש' (שם) לא ניחא ליה בטעם זה, דמה בכך שפסקו למות, הרי לא נשאר מהם אפילו אחד, ומה טיבה של שמחה זו? וכתב שהטעם לשמחה: לפי שביום זה הסמיך ר"ע את חמשת תלמידיו, וביניהם היה רשב"י, והם לא מתו כקודמיהם והמשיכו את התורה (פר"ח שם).
- ראיית הגר"א דכיון שפסקו למות מרבים בשמחה – על פי דברי הגמרא בתענית (ל, ב) שביום ט"ו באב פסקו מתי המדבר למות, ואמרינן התם דמשום הכא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב, הרי כיון שפסקו למות הוי יו"ט, ולפי דברי חז"ל שבאתו יום פסקו תלמידי ר"ע למות עושים יום שמחה (הגר"א בהגהותיו לשו"ע תצג ס"ק ט).
- טעם אחר: לפי שימי הספירה מכוונים לחמישים שנות האדם, לאחר עשרים שנות הנעורים, וכיון שעברו עליו ל"ג שנים ולא חטא שוב אינו חוטא, וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות יו"ט קצת בל"ג בעומר, לזכר שבו עברו רוב ימים שבהם ב' חלקים ממ"ט ימי הספירה (מהרש"א חידושי אגדות מועד קטן כח, א).
- טעם אחר: לפי שהוא יום פטירת רשב"י, ורצונו הוא שישמחו ביום הילולא דיליה כדאיתא בזוהר (אר"י, בברכ"י תצג).
- טעם אחר: לפי שביום זה התחיל לרדת המן לבני ישראל היוצאים ממצרים, כי בחמשה עשר לחודש השני [אייר] באו למדבר סין (כמבואר בשמות טז א) וילונו על משה ואהרון, ונמשך הדבר ג' ימים עד שירד המן, זכר לזה אנו שמחים (שו"ת חת"ס יו"ד סימן רלג ד"ה אמנם).
- טעם אחר: לפי שהשמחה היא על הנס שנעשה לרשב"י, שניצול מחרב המלכות שגזרה עליו מיתה, וקבעו את השמחה ביום מיתתו, לפי שהרוגי מלכות אינם נקברים, ונמצא שקברו מוכיח על הנס שמת בידי שמים ולא בידי אדם, נמצאת השמחה על הנס (שו"ת שם אריה או"ח סימן יד).
- טעם אחר: לפי שביום זה נסתלק מן העולם, וגם יצא מהמערה שבה נתחבאו הוא ובנו י"ג שנה (ערוה"ש תצג, ז).
- טעם אחר: לפי שרשב"י עצמו שמח ביום מיתתו (אוצר מנהגי ישורון עמוד פז).
- טעם אחר: השמחה היא על גילוי הסודות והאידרא זוטא ע"י רשב"י ביום פטירתו (בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר גל עיני אות כג).
- טעם אחר: לפי שמכל הצדיקים, לא היה מי שהבטיח לכלל ישראל להצילם מיום הדין ולפטרן מן הדין (עיין סוכה מה, ב), והואיל וביום פטירתו הוא גם ממליץ טוב בעד כלל ישראל, ע"י הסנגוריא שהוא מלמד עליהם, לכן עושים סעודה ושמחה באותו יום (שיח יצחק, לרבי יצחק אלפייה עמוד קכו).
נוהגים להדליק מדורות ביום זה:
- והטעם: לפי ששבעת השבועות של ספירת העומר הם כנגד ז' קולות שבמזמור לדוד (פרק כ"ט) בתהילים: "הבו לה' בני אלים", והשבוע החמישי הא כנגד "קול ה' חוצב להבות אש", ע"כ מרבים אנו אור בל"ג בעומר, שהוא השבוע החמישי, שהספירה היא 'הוד שבהוד', והוא ג"כ הילולא דרשב"י (טעמי המנהגים אות תרז).
- טעם אחר: לפי שהמדורות הן זכר למשואות שהיו מעלים להודיע על קידוש החודש, והרומאים הכובשים אסרו לעשות זאת, לכן המדורות הן סמל של מרד, ולכן ביום הילולא דרשב"י שהיה המרד הגדול נגד הרומאים, תלמידו של ר"ע, שהיה נושא כליו של בר כוכבא (שנלחם ברומאים), מדליקים מדורות על קברו ובמקומות שונים, לרמז על חרותינו ופדות נפשנו מכל שלטון זר (זיו המנהגים עמוד קה).
- טעם אחר: לפי שיום פטירתו של רשב"י היה יום ארוך יותר, שבאותו יום גילה סודות, ולא היתה רשות לשמש לשקוע עד שסיים לגלות הסודות, ועוד שבשעת פטירתו הקיף עמודא דנהורא [עמוד של אור] את מיטתו (בני יששכר ח' אייר מאמר ג ו).