פעם השתבח יהודי באוזני הגה"צ רבי יעקב ישראל ניימן זצ"ל, ראש ישיבת 'אור ישראל', אודות בנו, וסיפר מעשה שהיה עמו:
בחול המועד סוכות ישבו פעם קבוצת אברכים בסוכתו של בנו ופיהם מלא שירות וזמירות לה' בקול רינה ושמחת החג. מתוך התלהבות הקדושה הלכו קולות השירה וגברו, עד שהופרעה מנוחתו של יהודי זקן אשר היה דר בעליית הבית. ומכיון שאותו זקן לא יכול היה להם ולקולותיהם, שפך עליהם מן העליה דלי מים. ואז צעק בנו מן הסוכה: "איך אפשר לשפוך לכאן מים? הלא השכינה שורה כאן?!"
"הגבתי ואמרתי לאותו יהודי" – סיפר הגר"י ניימן – "הבאמת סבור אתה כי השכינה שורה במקום שכזה אשר גוזלים מנוחתו של אדם זקן?! לא ולא! אמנם מצוה גדולה לשמוח ברגל ולזמר בשבחין לה', אבל חלילה שתהא המצוה באה בעבירה, ועל כגון דא – קיום מצוה על חשבון הזולת, אמרו (רש"י דברים ד ל) 'ואם תעוותו… תחשבו שוטים'.
(ע"פ 'דרכי מוסר')