"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים… וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (דברים א', י"ג)
האור החיים הק' עומד על שינוי הלשון שמצד אומר להם משה רבינו "הבו לכם" שמשמע שהם יבחרו את הראשים, ומצד שני אומר "ואשימם בראשיכם", שהוא בעצמו ישימם בראש. וכתב לבאר, "ואשימם" וגו' – פירוש הגם שאני אומר לכם הבו לכם, שאתם הם הבוחרים אותם, לא יהיו תחת מאמרכם ורשיונכם, אני אשים אותם לראשים עליכם לרדותכם במקל וברצועה", ע"כ.
ועיין מהרש"א (סוטה מ. ד"ה ותו), שכתב נגד המעשים ש"בעלי הבתים הם הם הממנין ומבררים להם ראש כפי רצונם לפי הנאת כל אחד מהם וביותר בממון, אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש כמו שהיה בדורות הראשונים", עי"ש. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' שי"ג) במעשה שבני קהילה אחת רצו להביא דיין לעיר ללא רשותו של המרא דאתרא המכהן שם. וכתב: שנראה לו פשוט שאין לקבלו ללא רשות הרב, ומביא ראיה מברכות (נה.) לגבי מינוי בצלאל, דהתם אמרו לו ישראל למשה אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כ"ש, דחזינן מהתם שת"ח שמתמנה על הציבור צריך להיות מרוצה מקודם להגדול שבציבור ואח"כ מהני לו מה שהציבור מתרצין בו.
וכתב: שלאו דווקא משה, רק כל ת"ח מצינו שנקרא "משה", ואם הוא אינו מסכים בוודאי אין רשאין לקבלו. ואע"פ שאמרו חז"ל שאין למדין הלכה מדברי אגדה, היינו בעלמא אבל הכא הוא מידי דסברא וסברא דאורייתא
(קב ונקי)