נאמר בגמרא: אמר רב יהודה, הרוצה להיות חסיד, יקיים 'מילי דנזיקין'. רבא אמר, 'מילי דאבות', ויש אומרים: 'מילי דברכות'. ונראה, שרב יהודה הולך לשיטתו, שבשנותיו של רב יהודה כל הלימוד היה בסדר נזיקים, וכל חסידותם היתה שישמור ראובן בנזיקין הוה וכל חסידותם הוי שישמור ראובן את עצמו בכל כוחו שלא להזיק לשמעון בין בשוגג בין במזיד, בין ער בין ישן, בין בגופו בין בממונו, בין במעשה ובין בגרמא בעלמא; וכן אין נפקא מינה אם הוא מזיק לגופו של שמעון או לממונו, ואפילו רק על ידי גרמא שלו, ואפילו הגרמא היה רק על ידי דיבורו, כגון שדיבר לשון הרע על אחד וסיבב לו היזק על ידי זה, או שכיבד הדיין לאחד מבעלי הדינים בלי כוונה ובשביל זה מסתתמות טענותיו של חבירו, וכל כי האי גוונא, שעל ידו יחליש דעת חבירו, או שיסבב שום ריעותא לחבירו בין בגופו או בממונו, הכל הוא בכלל 'מילי דנזיקין'; ועל זה הזהיר וזירז רב יהודה את בני דורו.
ורבא אמר 'מילי דאבות', והיינו שיתבונן בדרכי אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. אברהם אבינו היה היסוד ממידת החסד, יצחק אבינו היה יסוד העבודה, שנתרצה להיות עולה כליל על גבי המזבח – וגם בזה יתבונן האדם, ויצטער על חורבן המקדש וביטול עבודת הקרבנות, ויראה להשלים זאת בלימודו בעניני הקרבנות, וכן כל הקרבנות שאדם חייב יוכל בזמננו להשלים בתורה בהִלכות הקרבנות ההם – ויעקב אבינו היה יסוד התורה, שהיה יושב אוהל מנעוריו. ומהם ילמד האדם להיות זהיר בכל הענינים. ויש אומרים 'מילי דברכות', והיינו שיתבונן בכל יום במאה הברכות שהוא אומר ומודה להקב"ה שהוא מלך עולם ומברכו על כל.
[ליקטי אמרים פרק ט ]