הסיפור – שהובא בעלון 'איש לרעהו' – מתרחש באחד מבתי הכנסת הרבים בהם התברכה עיר התורה בני ברק. במנין שחרית שמתקיים בימי 'בין הזמנים', החזן מכריז 'ויהי בנסוע', מישהו ניגש ל'פתיחה' ומיודענו תר אחר בעל קורא. ניגש לבחור צעיר שנראה מתאים לתפקיד, ושואל: "אתה יודע לקרוא?" והבחור, בלא להתבלבל משיב: "עם כסף אני יודע"…
'סויחר' צעיר שכזה… מה זה עולה בדעתו, קריאה של כמה דקות, ממש 'טרחה', והוא עוד מבקש כסף?! כמובן הוא ויתר על ההצעה הלא קוסמת, פנה אל אדם אחר שהסכים למלא את המשימה, לא ייאמן, בהתנדבות…
תגובת הצעיר ניקרה בראשו משך כל התפילה. "לא יכולתי להירגע מלחשוב ולהרהר באותו בחור. שוב ושוב הפכתי בדעתי למצוא עליו נקודת זכות, אך זו לא נמצאה. ואולי באמת חסר לו כסף, לבחור? ייתכן. אך כמה נראה לו שיוכל לבקש על קריאה קצרה שכזו? היעלה על הדעת שמבוגר יעביר ילד את הכביש ויבקש בתמורה עשרים אגורות בלבד? הלוא זה ייחשב כטירוף מוחלט".
בבית סיפר על התקרית הקטנה, כמובן ללא אזכור שמו של הצעיר. לאחר שסיים את תיאור המתרחש, ציפה לשמוע מבני הבית כיוונים חדשים של לימוד זכות.
בהבזק של שניה הציע בנו בן העשר תשובה מפתיעה. "אבא, היום חול המועד פסח, אחת הקריאות בחול המועד מתחילה במילים 'אם כסף תלוה את עמי' (שמות כב כד). הבחור לא ידע מהי בדיוק הקריאה של היום, אז הוא אמר: 'אם כסף אני יודע'…
טעות קטנה. אל"ף טובה שהוחלפה בעי"ן רעה…
(מוסף שבת קודש משפטים תשע"ה)
יפה מאוד