עדות חיה למסירות נפשו של הרה"ק רבי אליעזר זאב מקרעטשניץ זצ"ל למען אחיו היהודים בפועל ממש, מצויה בבית נכדו כ"ק מרן אדמו"ר מקרעטשניף שליט"א. ומעשה שהיה כך היה:
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היתה המשטרה החשאית עוקבת בשבע עיניים אחר כל העריקים, ובתי היהודים שחירפו נפשם להסתירם היו תחת מעקב מתמיד. כך היה גם עם ביתו של רבנו זי"ע, שנתן מחסה ליהודים רבים שהשתמטו מחובת הגיוס.
באחד מאותם מעקבים נכנסו פעם שוטרים לביתו בחיפוש אחר אותם עריקים. משפרצו לתוך הבית נעמד רבנו מולם בעוז רוחו הקדושה ושאלם בקור רוח למטרת ביקורם המפתיע. בגסות ובנחרצות דרשו השוטרים לראות ולברר על נמלטים מהצבא אשר מוצאים את חסותם בבית הזה, ורבנו עמד למולם בשלוות נפשו הטהורה: "איני יודע ממה אתם מדברים", אמר להם. השוטרים לא הרפו, ומשראו את עקשותו של בעל הדין שלהם החלו מפלים בו את מכותיהם הנמרצות ללא רחם.
באותו זמן, שעון כיס חביב במיוחד שהיה לו לרבנו, נפל ארצה ונפגם במקצת. משכילו בו את זעמם עזבו השוטרים את הבית בחימה, ולעריקים הייתה הרווחה. רבנו שם את עצמו נפש תחת נפשם שלהם.
לאחר המלחמה כשהתחלקו השרידים מבני המשפחה בחפצי קדשו של רבנו, החליטו כולם פה אחד שהשעון צריך לעבור לרשות בנו כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד משה זי"ע, וזאת היות ואת השעון היה רבנו מחזיק ברוב חיבה סמוך ללבו, ומאחר שכינויו החביב לבן זקוניו כ"ק מרן אדמו"ר מהרד"מ זי"ע היה תדיר – "מיין הארץ", חשבו בני המשפחה שמן הראוי שהוא יקבל את השעון. ואכן שעון זה היה מונח כל השנים אצל האדמו"ר רבי דוד משה זי"ע, ולאחר הסתלקותו עבר בירושה לבנו הגדול כ"ק מרן אדמו"ר מקרעטשניף שליט"א. ועד היום ניכר אותו נזק שניזוק השעון בעת שהפליאו השוטרים ברבנו את מכותיהם.
(יוסף מאיר האס, המבשר תורני במדבר תשע"ד)