סיפר הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א:
לאחר הסתלקותו למרומים של מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי', נכנסתי באחד הימים למעונו הקדוש בשכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק, לדרש בשלום רעיתו האלמנה הרבנית עליה השלום, שהיתה בת גדולים ואשת גדולים – אחותו של הגאון הקדוש רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל מתולדות אהרן, ובזווג ראשון אשת הגאון רבי שמריהו דויטש זצ"ל, מרבני פתח תקוה.
בקשתי להחכים ממנה ולשמע מפיה עבדה מענינת, הנהגה או מעשה רב מדמותו רבת ההוד של בעלה הגדול, עטרת תפארת ישראל.
הרבנית, שהיתה אשת חבר משכילה ומיחדת במעלותיה, השיבה לי בתחלה בתשובה אפינית: "מה אני, תלמיד חכם? הרי בשביל להגדיר תלמיד חכם צריכים להיות לבד תלמיד חכם…"
בקשתי להחכים ממנה ולשמע מפיה עבדה מענינת, הנהגה או מעשה רב מדמותו רבת ההוד של בעלה הגדול, עטרת תפארת ישראל.
הרבנית, שהיתה אשת חבר משכילה ומיחדת במעלותיה, השיבה לי בתחלה בתשובה אפינית: "מה אני, תלמיד חכם? הרי בשביל להגדיר תלמיד חכם צריכים להיות לבד תלמיד חכם…"
"מה כבר אוכל לספר לך עליו?", הוסיפה, "שהוא אהב ללמד? שהוא אהב את הישיבה ואת תלמידיו? וכי יש מישהו שאינו יודע זאת?"
אך לאחר שתיקה קצרה, נענתה ואמרה לי: "דבר אחד אוכל לספר לך – בתקופה האחרונה, כשכבר היה חלש ותשוש, כשחזר הביתה מלמודו או ממסירת שעור – היה חוזר חי! נעור! רענן!"…
אך לאחר שתיקה קצרה, נענתה ואמרה לי: "דבר אחד אוכל לספר לך – בתקופה האחרונה, כשכבר היה חלש ותשוש, כשחזר הביתה מלמודו או ממסירת שעור – היה חוזר חי! נעור! רענן!"…
ואכן, בעינינו ראינו זאת, בחדש אדר תשע"ד, שנה וחדש ימים לפני הסתלקותו. נכנסתי בצהרי היום להיכל ישיבת 'חכמי לובלין', ולנגד עיני נגלה מחזה מרהיב, כיצד הרב וואזנר, ראש הישיבה הישיש למעלה מגיל מאה, יושב עם כמה אברכים שלמדו אצלו הוראה, ומסביר להם בטוב טעם ודעת ובבהירות נפלאה כדרכו בקדש, את סגית 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי'. עמדתי והתבוננתי במראה נורא ההוד, כשנכר היה בעליל כיצד הוא שואב את כל ה'חיות' שלו אך ורק מהתורה הקדושה! עבורי היה זה ספר מוסר חי.
(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא')