הרב צבי וינברג
מה מקור המנהג להריח בשמים בברית מילה?
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב, ג')
בשו"ע יו"ד הל' מילה (רסה,א) כתב שיש נוהגים שבברית מילה נוטלים הדס ביד ומברכים עליו ומריחים בו.
ובס' כורת הברית (מובא באוצר הברית ח"ב עמ' ש"ו) כ' טעם למנהג זה, ע"פ מש"כ בס' מעבר יבוק (עתר ענן הקטורת פ"ה ד"ה וכן ליל), "שכל העם ההולכים לברית מילה הם כמקבלים פני שכינה הבאה להופיע מאורה על כל המטפלים במצוה ההיא, ויש להם תוספת נשמה גם כן, לכן אמרו שיום טוב שלהם הוא כמו שביום טוב יש נשמה יתירה".
ולפי"ז כתב שם, שאם בשעת הברית יש נשמה יתירה, א"כ בגמר הברית מסתלקת הנשמה יתירה, ואי לכך יש לברך על הבשמים כמו שמברכים במוצאי שבת.
(קב ונקי)