מה מגדיר מקום לרשות היחיד?

כ"ט בטבת תשע"ט - סימן שמ"ה - סעיף א'- סעיף ג'
לא מצליח לצפות? לחץ כאן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



מה המקור לאיסור הוצאה בשבת?מהו שורש המילה 'כרמלית'? האם מחיצות לעומק נחשבות רשות היחיד?ומה הדין באדם שזרק חפץ ונח על מחיצות רשות היחיד?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שמ"ה סעיף א' – סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

ארבעה רשויות לשבת, רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, מקום פטור.

מן התורה אסור להוציא חפץ מרה"י לרה"ר, וכן אסור להכניס חפץ מרה"ר לרה"י, ואדם המוציא חפץ מרשות לרשות, חייב משום מלאכת הוצאה, ובשוגג חייב חטאת, ובמזיד חייב מיתה, וחז"ל הביאו ראיה על כך מן הפסוק 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא' ומזה דרשו חז"ל, שכוונת משה רבינו הייתה, שבני ישראל לא יביאו יותר לתרומת הקודש מרשותם הפרטית של כל אחד ואחד, אל רשותו של משה רבינו, כיוון שהרשות הפרטית של כל אחד ואחד מוגדרת כרה"י, ורשותו של משה רבינו הייתה רה"ר שכל ישראל היו מצויים שם.

לעניין רה"ר יש דין נוסף, שלא רק שאסור להוציא מרה"ר אל רה"י, אלא אסור גם להעביר חפץ ד' אמות ברה"ר.

הרשות השלישית היא 'כרמלית', ומן התורה היא לא מוגדרת כרשות בפני עצמה, אלא מותר להוציא חפצים מרה"ר ורה"י אל כרמלית, או מכרמלית אל רה"י או אל רה"ר, ורבנן נתנו לכרמלית דין של רה"ר, כדי שאנשים לא יבואו לטעות, ולהתיר הוצאה מרה"י לרה"ר, ומכאן שם המקום 'כרמלית', מלשון 'תבואת כרמל', דהיינו, לא תבואה יבשה ולא לחה, אלא משהו ממוצע, וכך היא כרמלית, שהיא משהו ממוצע בין רה"ר לרה"י.

הרשות הרביעית היא 'מקום פטור', דהיינו, מקום שאינו נחשב לרשות גם מדאורייתא וגם מדרבנן, ומותר להוציא ממקום פטור אל רה"י ואל רה"ר, מרה"י ומרה"ר ומכרמלית אליו.

כדי שמקום יחשב לרה"י מדאורייתא צריך שיתקיימו בו שני תנאים:

א. שהמקום יהיה מוקף מחיצות שגובהם י' טפחים.

ב. החלל באותו מקום, דהיינו, השטח שבין המחיצות, יש בו רוחב של ד' על ד' טפחים לפחות.

המ"ב אומר, שהחלל שבין המחיצות, צריך שיהיה בו ד' על ד' טפחים, ועובי המחיצות לא מצטרף לשיעור זה, אא"כ מדובר במחיצות חזקות כאלו, שראוי להניח על גביהם איזה מדף ולהשתמש עליו, שאז עובי המחיצות מצטרף גם הוא לשיעור של ד' על ד' לעניין שהמקום שעל גבי המחיצות נחשב לרה"י, אבל לעולם בתוך המחיצות עצמם, המקום לא נחשב רה"י, אא"כ יש בו ד' על ד' ללא עובי המחיצות.

אומר השו"ע, שמחיצות שמקיפות את רה"י, לא חייב שיהיו מתנשאות לגובה, אלא גם מחיצות לעומק נחשבות למחיצות, דהיינו, בור או חריץ שיש בעומקו י' טפחים, ושטח החלל הוא ד' על ד', הוא מוגדר כרה"י, והדפנות נידונות כמחיצות עם חלל של ד' על ד', והמוציא משם לרה"ר, חייב.

עוד אומר השו"ע, תלולית עפר באמצע רה"ר שמתנשאת לגובה י' טפחים, אם יש מעל גבה חלל ד' על ד', הוא מוגדר כרה"י, כיוון שיש בו את שני התנאים של רה"י, ואומר המ"ב, שאע"פ שהמחיצות שלה לא זקופות לגמרי אלא הם מעט בשיפוע, אפ"ה, אם השיפוע הזה הוא כזה שבתוך ד' אמות מתנשא לגובה של י' טפחים, זה מוגדר כמחיצה זקופה של י' טפחים, והמקום שבתוכה מוגדר רה"י.

י"א שצריך ד' על ד' עם האלכסון של ד' על ד', והמ"ב דוחה שיטה זו.

המחיצות שמקיפות את רה"י, נחשבות כרה"י, ונ"מ, שאע"פ שאין בעובי המחיצות ד' על ד' טפחים, אדם שזרק חפץ וזה נח על גבי אותם מחיצות, הוי כנח ברה"י, והטעם, כיוון שמחיצות אלו יוצרות את רה"י, נחשבות גם כרה"י.

אולי גם יעניין אותך

השארת תגובה