"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כ"ו, ב')
הרמ"א או"ח (תקפא,א) כתב שידקדקו לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים. ובלקט יושר (לתלמיד התרומת הדשן או"ח דף קיז) כתב: אני שמעתי ממוהר"ר שלמה שפירא זצ"ל שדרש מי שמתפלל ימים נוראים ולא מתפלל סליחות, דומה למי שרוצה לילך לפני מלך ויש לו מפתח הפנימי ואין לו מפתח החיצון, ולכך סברא להתפלל סליחות מי שמתפלל ימים נוראים, וכתב שם שיש עניין לתת לגדול להתפלל, משום ש"אם מתחיל דבר כשורה ובהכשר, הכל הולך כסדר".
ומבאר שם שכל מי שהוא ראשית צריך לאקדומי למצוה, ולכן קורא דווקא על בכורים שהוא ראשית המצוה שעושין בתבואה. וכן לעניין עבירה מי שהתחיל הוא עיקר, וראייה לכך שהסמיך פ' עמלק ל'והיה כי תבא', כי עמלק ראשית גוים עמלק וגו'. וכן פירש"י משל לאמבטיה רותחת וכו'.
ולכך אנו מכבדים המביאים בכורים, ובעלי אומניות עומדין בפניהם ולא בפני ת"ח, וגם בני ירושלם יוצאין לקראתן ואומרים אחינו בואכם לשלום, הכל כדי חבוב המצוה וכדי שיבואו לשנה האחרת, וכדי להתחיל בבכורים, ואח"כ תרומה, ואח"כ מעשר ראשון, ואח"כ מעשר שני, ואח"כ מעשר עני, מעתה הולך הכל כסדר, אם מתחיל בתחלה יפה.
(קב ונקי)