"וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם" (דברים א', ט"ז)
בסנהדרין (ז:) "ואצוה" ל' זירוז, אמר רבי יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז. וברש"י שם פירש, שזירז על המקל ועל הרצועה (שילפי' שם מ"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אלו כלי הדיינים, מקל ורצועה, ושופרא וסנדלא), שיהיו הדיינים מטילין על ידם אימה על הציבור לשם שמים.
ובשו"ת התעוררות תשובה (להג"ר שמעון סופר זצ"ל ח"א סי' קע"ח) כתב במה שעלה על הדעת להרהר על אותן גדולי ישראל אב"ד וראשי דיינים שמנהגם היה לשאת מטה עם עטרה כסף על ראשו, וטפח מתחת העטרה יש נקב ובו יש רצועה של עור, אם יש טעם בדבר הזה. וכתב ע"פ הגמ' הנ"ל שי"ל שלכן נשאו מקל ובו תלוי רצועה להראות לעם בזה לייסרם ולהזהירם ולהטיל אימה עליהם, לשם שמים. וכיון שהמה אב"ד וראשי דיינים, היו שמים במטה עטרה של כסף, דהרי ת"ח העם מעשרין אותו.
(קב ונקי)