הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א עם סיפור אישי על מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל
דמותו של גדול בישראל
פעם דיברתי, היה לי שיחה עם אחד הנכדים של החפץ חיים. אז דיברנו על המשנה ברורה שזה כל כך גיוואלדיק, וזה למעלה מדרך הטבע שאחרי כל כך הרבה שנים זה רק הולך וגדל בלי עין הרע. הספר של שמירת הלשון והחפץ חיים, שבהתחלה חשבו, מי כותב ספר על לשון הרע? ובלי עין הרע זה הולך וגדל. אבל הוא אמר לי, תדע לך, שבמשפחה דיברו שהחפץ חיים ההנהגה שלו זה כמו איש נורמלי. כמו כל אחד. פעם אמר לי הרב שמחה וסרמן זצ"ל לפני כמה שנים פירוש בענין הזה. הוא היה תלמיד של החפץ חיים, הוא היה בן של רבי אלחנן, והדוד שלו רבי חיים עוזר, הוא אמר, אצל גדולים, ההנהגה של הגדולים, העבודה של הגדולים זה להסתיר את עצמם, להסתיר את הגדלות שלהם. להחביא את הגדלות שלהם, זה היה העבודה שלהם.
זה היה הראש ישיבה, רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל.
גדול בישראל
אבל חשבנו כולנו שאנחנו מכירים אותו. אף אחד לא הכיר אותו. הוא הסתיר את עצמו. הוא הסתיר את הגדלות שלו. אבל בינינו היה בדור שלנו גדול בישראל, מנהיג ישראל.
פעם שאל מישהו את הראש ישיבה זצ"ל, איך יתכן שקורח רימה את עם ישראל? איך יתכן שהיו יכולים לחשוב שמשה רבינו לא הצדיק הגדול? נכון שיציאת מצרים היה לפני קצת זמן, וקריעת ים סוף… אבל לכאורה היה להם סימן מובהק בכל יום שמשה רבינו הוא הגדול בישראל. למה? כי אנחנו יודעים שהמן זה לחם מן השמים, לחם של ניסים. ואחד הניסים של המן הוא שהמן מתקרב יותר, יותר לצדיק. יותר שהאיש צדיק יותר קל לו לאסוף את המן ופחות הוא צריך לעבוד לבשל את המן, לאפות את המן. אז מי שהוא לא צדיק הוא צריך ללכת רחוק לאסוף את המן. ומי שיותר צדיק הוא הולך פחות הצדיק גמור – המן בא לפתח של האוהל שלו.
אז כל יום ראו סימן מובהק שמשה רבינו הוא הצדיק. כי המן בא לפתח אוהלו.
אז איך ייתכן שקורח רימה את עם ישראל? מה הוא יכול להגיד להם? רואים ראיה ברורה שהוא הצדיק, שמשה רבינו הצדיק.
ענה הראש הישיבה זצ"ל ואמר, נכון – לא היה אפשר להגיד, לרמות… את עם ישראל שמשה רבינו לא הצדיק הגדול. אבל קרח ניסה לרמות אותם ולהגיד להם שנכון, הוא הצדיק – נכון הוא צדיק, אבל הוא לא מנהיג . הוא צדיק – אבל הוא לא מנהיג. כך – הוא ניסה לשכנע את עם ישראל.
מידותיו של מנהיג וגדול בישראל
אז מה המידה של מנהיג? מה המידה של גדול בישראל? מה זה גדול בישראל? מה זה מנהיג ישראל?
אחד מהמידות אנחנו יכולים לראות מהפרשה של קורח עצמו. כתוב שם שמשה רבינו התפלל לריבונו של עולם. שאל תפנה אל מנחתו. המנחה, כולם באו – עדת קרח – ועדתו, להקריב את המנחה, אל תפנה אל מנחתו. אני לא לקחתי שום דבר מהם. לא חמור אחד מהם נשאתי. אני לא לקחתי שום דבר מעם ישראל . אפילו בזמן שנסעתי ממדין למצרים – ממדין שהיה הכל – הכל מסודר, הכל יפה – ולמקום הסכנה במצרים, נסעתי להם בשביל עם ישראל, לא לקחתי חמור שלהם, לא לקחתי שום דבר מעם ישראל. זה היה המידה של הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל. לא לקח שום דבר מאף אחד. לא לקח לעצמו שום דבר. הוא היה רק בשביל התורה, ריבונו של עולם , ועם ישראל.
אני יכול להעיד, שממני הוא היה יכול לבקש ממני הרבה דברים. מי לא היה מוכן לתת לגדול הדור מה שהוא מבקש? אף פעם – אף פעם – לא בקש ממני כלום – שום דבר. רק לתת – לחזק, להדריך, לברך – לא לקחת כלום. זה מידה של גדולי ישראל. שהם רק בשביל התורה ועם ישראל. זה היה הראש ישיבה זצ"ל.
כתוב אצל משה רבינו – הוא היה בארמון של פרעה והיה שמה חיים הכי טובים … ויצא – וירא בסיבלותם – הוא יצא – הוא יצא מהמקום – מהארמון הוא יצא לראות את הצרות של עם ישראל. עמו אנכי בצרה , למה אתה כרעך. וירא כי אין איש, להציל את עם ישראל, לחזק את עם ישראל, לצאת מהמקום הרגוע המקום המנוחה – להיות אתם בצרות, לראות בצרות של – לעזור להם, להציל אותם, לחזק אותם – למה אתה כרעך
אומרים – אני לא יכול להעיד על זה – אבל אומרים בשעת מלחמה בארץ אז הוא ישן על הרצפה – רצפה של אבנים. הוא ישן על הרצפה. שאלו אותו למה לא יושן על מיטה? המטה שלו לא היה מיטה כל כך נוח, כל כך מכובד, הוא ישן על הרצפה של אבנים, עם ישראל בצרה, אני אישן על המיטה? ויצא, הוא יצא – הוא אחד מהגדולים היחידים מהסוג הזה, מהגיל הזה, שיצא בכל העולם הוא נסע לכל העולם לחזק – לחזק יהודים.
מה חיפש מרן הגרא"יל שטיינמן זצוק"ל במסעות הקודש סביב לעולם?
אני זוכר בפעם שהוא נסע לאמריקה –
כולם שאלו – מה – מה – מה? למה מגיע ראש הישיבה לאמריקה? אצל מי מגייסים כסף? לאן הכסף הולך? כמה כסף הוא יגייס? לא האמינו שזה לא תלוי בשום גיוס כספים.. זה רק אך לחזק את עם ישראל. זהו . היו אספות בכל אמריקה לחזק אותם להדריך אותם – והוא באמת הוא חזק.
הייתי בארגנטינה – עוד מדברים שמה על הביקור של רב שטיינמן זצ"ל , שאחד את כל הקהילה שמה כולם באו יחד, זה חזק אותם, ויש להם עכשיו יש להם חדרים, יש להם כוללים, ישיבות , הוא נסע לארגנטינה, הוא נסע לגיברלטר, לברזיל, בגיל שלו – זקן בגיל שלו נסע , נסע עם כל הקושי – הנסיעה מהארץ לארגנטינה זה מאד קשה. נסע לצרפת. אני לפני כמה שנים שאלתי, הזמינו אותי לצרפת , האם לנסוע שמה? הוא אמר לצרפת זה מאד מסוכן, הוא נסע לצרפת. אך ורק לחזק יהודים. בגיל שלו – לחזק. וירא בסבלותם.
זה היה המידה שלו. אבל מידה מיוחדת. שהוא עסק בדברים הגדולים של עם ישראל. וכל הדברים הגדולים, הכבדים, באו אליו ראשי ישיבות, באו אליו חברי כנסת, באו אליו כל מנהיגים עם הבעיות של הדור , אבל הדלת היה פתוח לכל יחיד ויחיד. הוא היה יכול לטפל – להדריך את הגדולים והיחידים גם כן. בחור ישיבה – בחור חדר – יכול להגיע לדירה שמה ולקבל ברכה, כל מי שהיה לו צרות כל מי שהיה צריך ברכה, הדרכה, דלת פתוח לכולם.
הרבה פעמים הוא היה בבית חולים, חזר מיד לדירה שלו – דלת פתוח מיד להכניס את את כל מי שצריך, רוצה ברכה, צריך הדרכה. וירא בסיבלותם. אני זוכר, שהיה סיום – זה לא היה סיום הש"ס, סיום גדול, היה סיום המסכת . המסכת עירובין . היה עירובין מסכת מאד קשה, אחרי עירובין, לחזק את הלומדי הדף היומי – היה מאד חולה, מאד חלש הוא נסע מירושלים, מבני ברק לירושלים, ומאד לא הרגיש טוב, ישבתי על צדו ושמעו את הצעקות שלו שהוא היה בצער, ממש סובל, סובל ייסורים ייסורים אבל הוא ישב עד סוף האירוע וחזר לבני ברק.
חשבנו – שהכרנו את הראש ישיבה זצ"ל. אבל מי באמת מכיר גדולים? מי באמת יודע ומכיר גדולים?
אני זוכר במלווה מלכה אחת ישבתי על ידו והיה נאום – מישהו היה דורש פתאום באמצע הדרשה אני כאפט א פחד. מתחת לשולחן, הראש ישיבה לקח, אחז את היד שלי, והוא אחז את היד, לקח את האצבע שלו, ושם את האצבע שלו על האצבע שלי, ככה, לא הפסיק, החזיק, וככה הוא החזיק את היד שלי
וככה הוא לחץ על האצבע עד סוף הדרשה.
מי באמת הכיר את הראש ישיבה?
כתוב במשה רבינו, כאשר הרבונו של עולם שלח אותו למצרים להציל את עם ישראל, מי אנוכי? משה רבינו שואל מי אנוכי לדבר אל פרעה, להציל את עם ישראל? מה השאלה מי אנוכי? אם אנחנו היינו שואלים מי הכי מתאים לדבר אל פרעה, היינו אומרים משה רבינו. הוא גדל אצל פרעה, גדל בארמון, גדל אצל מלכים. מי מתאים לדבר אל פרעה, עבדים? כל עם ישראל היו עבדים מאתים ועשר שנים. מי מתאים לדבר אל פרעה, עבדים, או מישהו שגדל בארמון של פרעה? בודאי משה רבינו.
מי אנוכי.
זה הסימן של מנהיגי ישראל. עם כל הגדלות שלהם, עם כל הפקחות שלהם והתורה שלהם, הם עילויים והכל – מי אנוכי. עונה, פשטות.
זה היה הראש ישיבה. והדירה שלו. מי אנוכי? יושב, מברך כל האנשים, היחידים שבאים, הרבה פעמים אפילו בלי חליפה, רק עם כובע, בתכלית הפשטות. בתכלית הפשטות.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים, ושיהא מליץ יושר עלינו ועל כל עם ישראל.