הרב צבי וינברג
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי" (במדבר ג', א')
וכתב רש"י: שהפסוק פותח ואלה תולדות אהרן ומשה, ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. וקשה מדוע באמת לא הוזכרו תולדותיו של משה, שהרי היו לו בנים אלעזר וגרשום.
ובפרדס יוסף ביאר זאת ע"פ הגמ' בזבחים (קב.) שמביאה את הפסוק (במדבר יב,טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים. ומקשה הגמ' מי הסגירה, משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים, ואם תאמר אהרן, אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים.
ומקשה שם המהרש"א שמדוע לא אומרת הגמ' שמשה קרוב הוא, הלא אף הוא היה אחי מרים, עי"ש. והביא שתירץ הבית ישראל מגור זצ"ל בשם הרבי מקאצק זצ"ל, שלא שייך לומר על משה שהוא קרוב, כי התעלה מבחינת איש, לבינת איש אלוקים, ולא שייך אצלו שום קירבה. ולפי"ז כתב שגם כאן אצל משה רבינו איש האלוקים לא היה שייך ענין קרובה ומשפחה ולכן לא נזכרו תולדותיו הגשמיים אלא הרוחניים.
וראה בקובץ ישורון (יח עמ' תתצ) במאמרו של הרב אפרים קירשנבוים שליט"א, שמביא מקורות על יחסו של הגר"א זצ"ל עם ילדיו, שנראה שלא דיבר איתם ולא היה בחברתם, ומאריך לבאר את הענין בטוב טעם, שכל ענינו ועיסקו היה מחמת חומרא של ביטול תורה ואין מדבריהם סתירה לפן נוסף. [אפשר לקבל המאמר במייל המצורף]
(קב ונקי)