הרב צבי וינברג
"וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה" (שמות א', י"א)
הגמרא (סוטה יא.) דורשת את מה שנאמר (שמות א, יא): "ויבן ערי מסכנות לפרעה" – "שכל העוסק בבנין מתמסכן". המהר"ל שם בחידושי אגדות מבאר שיש בזה דבר עמוק: "כי הבנין הוא הפך הברכה, כי הברכה אין לה גדר וגבול, ולכך נאמר בברכה (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה", ואין ברכה אלא בדבר הפרוץ שאין לו גדר וגבול, וזהו עניין הברכה, והבנין הוא הפך זה והעוסק בדבר שהוא הפך הברכה מתמסכן והבן זה".
וב'שם משמואל' (בראשית שנת תרע"ב), מביאו ומוסיף על דבריו ואומר: "שכל בנין הוא צמצום וגבול, ושורשו ממידת הדין, ועל כן הבנין מעורר מידת הדין, ובהתעורר מידת הדין מתעוררים לרגליו גם כוחות מזיקים, ועל כן העוסק בבנין מתמסכן".
וכתב שזה הביאור בשמאי הזקן (שבת לא.), כשבא אליו אותו אדם שילמדו תורה על רגל אחת "דחפו באמת הבנין שבידו", הפירוש, שדחפו במידתו מידת הדין, שאין לומר ששמאי הזקן היה בנאי, והיתה כל כך מלאכתו קבע עד שתמיד היתה אמת הבנין בידו, אלא הפירוש האמיתי במידתו מידת הדין. (ראה בחובת הלבבות שער הפרישות פ"ה כתב ששמאי היה משתכר ממלאכת הבנין).
ומבאר לפי"ז את התרגום יונתן על הפסוק (דברים כ, ה), "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו", שתירגם: "מאן גברא די בנא ביתא חדתא ולא קבע ביה מזוזתא לשכללותה". שהשם יתברך זיכנו במצות מזוזה, כי בהופיע שם השם, אין עוד מקום לסיטרא אחרא שהווייתה מצד צמצום והסתר אורו יתברך, וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית היא קביעת המזוזה.
ובזה מבאר טעם המנהג שעושין סעודה בחנוכת הבית, שעניין סעודה היא להנות אחרים במידתו של אברהם אבינו ע"ה – מידת החסד, שהיא היפך מידת הדין והצמצום, ובזה מתקנים את העניין של העוסק בבנין מתמסכן, אבל עיקר חנוכת הבית היא קביעת המזוזה, וע"כ היתה דעת הריש גלותא (מנחות לג.) לקבוע מזוזה טרם העמיד הסיפין, עיין פרש"י, למען לא יתחיל המזיק לשים משכנו שמה. (ועי"ש שממשיך לבאר את דבר המדרש תנחומא (בראשית אות ב') ששבת הוא כמו סעודת חנוכת הבית, ועיין שם חלק המועדים סוכות שנת תר"פ שמבאר שסוכה שהיא דירת עראי היא ההיפך מבנין קבע של צמצום. וראה בליקוטי מוהר"ן שהתיקון של העוסק בבניה מתמסכן זה מצוות סוכה. א"ה אמר לי קבלן גדול שמרגיש קשר מאוד גדול למצוות סוכה).
בשו"ת 'אבן ישראל' (להגר"י פישר זצוק"ל ח"ט סי' קכו אות כג) כתב, שמה שאמרו "העוסק בבנין מתמסכן" מדובר על הקבלן ולא על הפועל, וכתב שהרבה קבלנים כאן בארץ ישראל פשטו את הרגל.
(קב ונקי)