מדיני 'קוֹרת מבוי'
* 'מבוי' המוקף במחיצות משלושה צדדים, כגון במערב, צפון ודרום ופרוץ במזרח – ניתן להתירו על ידי התקנת 'קוֹרָה' בקצה המזרחי, אשר מהווה 'הֵיכֶּר' לכך שמקום זה הוא רשות היחיד.
* 'קורה שעמדה מאליה', כלומר, שלא הונחה בקצה המבוי לשֵׁם התרתו – אף אם נקבע לפני כניסת השבת כי תשַׁמש להתרת המבוי, הריהי פסולה.
* קוֹרה המתירה מבוי – מידת אורכהּ, כרוחב פרצת המבוי. ומידת רוחבהּ – טפח לפחות. ועליה להיות חזקה במידה שתוכל לשאת לכל אורכהּ אריחי אבן שרוחבם שלושה טפחים, ורוחבם טפח ומחצה, כאשר רוחב האריח מונח לרוחב הקורה, ואורך האריח לאורכהּ. וקורה שרוחבהּ ארבעה טפחים – אינה צריכה להיות חזקה במידה שתוכל לשאת את האריחים.
* קורה עגולה כשֵׁרה להתרת מבוי; ואם היקף הקורה הוא שלושה טפחים, נחשב הדבר שיש ברוחבהּ טפח, כנדרש לרוחב הקורה, והיא כשֵׁרה.
* שתי 'קוֹרות מבוי' שאין בכל אחת מהן רוחב טפח, ובשתיהן יחד יש רוחב טפח: יש אומרים שאם רחוקות זו מזו פחות משלושה טפחים, והאחת גבוהה מחברתה פחות משלושה טפחים – כשרות מדין לבוד. ויש אומרים שאף כשעומדות בשווה, אינן כשרות אלא כשהמרחק ביניהן פחות מטפח.
* לפי הדעה המחמירה הנ"ל, קורות שביניהן מרווח של יותר מטפח, ורוחב הקורות עם המרווח הוא ארבעה טפחים – פסולות. ואם רוחב הקורות עצמן הוא ארבעה טפחים – נחלקו הפוסקים אם הן כשֵׁרות לפי הדעה המחמירה.
* קורה המתירה את המבוי, יש להניחהּ באופן שלא יהיה תחתיה חלל של יותר מעשרים אמה; מפני שהקורה מהווה 'היכר' לכך שזו רשות היחיד, ובגובה כזה אין העין שולטת בהּ.
היתר מבוי על ידי 'לֶחי' או 'קוֹרה'
* 'מבוי' שאורכו פחות מארבע אמות – אין דינו כמבוי אלא כחצר, ולא תיקנו חכמים שיוכלו להתיר את הטלטול בתוכו על ידי 'לֶחי' או 'קוֹרה', אבל ניתן להתירו כדין חצר, בצורת הפתח וב'פַּסים'
* לחי או קורה מתירים טלטול חפצים רק במבוי ולא בחצר, מפני שבמבוי שותפים דיירים רבים, ולכן לא נעשה בו שימוש לעניינים הצורכים פרטיות וצניעות, וממילא אין צורך במחיצה משמעותית בצדו הרביעי. ואכן, גם במבוי אין ההיתר אלא כאשר פתוחות לתוכו שתי חצרות לפחות, אשר שני בתים פתוחים לכל אחת מהן. ואף אם שתי החצרות פתוחות זו לזו – ניתן להקל ולהחשיבן כשתי חצרות. ואם יש בחצר שני בתים, פנימי וחיצוני, ונכנסים אל הפנימי רק דרך החיצוני – הבית החיצוני אינו נחשב כבית לענין זה.
* לחי שאורכו בקו מחיצת המבוי הקיימת הסמוכה אליו הוא ארבע אמות, והעמידוהו באופן שאינו בולט החוצה מעבר למחיצה הסמוכה, או שהעמידוהו בקו ההמשך שלהּ – פסול.
* מידות האמה והטפח, ספק בידינו אם יש לשערן במידה מצומצמת או מרוּוחת; דהיינו, האמה היא ששה טפחים, והטפח – המצומצם, הוא המידה הרגילה; והמרוּוח, הוא בתוספת של כשני אחוזים.