מֵהלכות המזון של 'עירוב תחומין'
* עיקר תקנת 'עירוב תחומין' היא, שהאדם הרוצה לעָרב, ילך בעצמו למקום שבו רוצה 'לקנות שביתה', וישהה שם במשך כל זמן 'בין השמשות'. וכדי להקל על המעָרב, תיקנו חכמינו ז"ל שיכול לקנות שביתה מחוץ למקום שבו נמצא בזמן בין השמשות, על ידי שיניח, בעצמו או על ידי שליח, מזון בכמוּת המספיקה לשתי סעודות בימות החול, במקום שבו רוצה לקנות שביתה.
* שיעור מְזון שתי סעודות לעירוב תחומין הוא, כנפח של שש ביצים, ויש אומרים – כנפח של שמונה ביצים; וראוי להחמיר, וכן הורה החזון איש. ובמשקה, הכמוּת הנדרשת היא – שתי 'רביעיות'.
* עירוב תחומין, חל בשעת כניסת השבת, וצריך שבשעה זו, דהיינו בזמן בין השמשות של כניסת השבת יהיה מְזוֹן העירוב מונח במקום שהאדם אשר עבורו נעשה העירוב יוכל לקחתו ממנו ולאוכלו. ואם ניתן לקחת את מְזון העירוב ממקומו, אך הדבר כרוך בעשיית מלאכה האסורה בשבת מדאורייתא, או באיסור דרבנן שאינו מאיסורי שבת – אין העירוב חל.
* המניח עירוב תחומין, ומְזוֹן העירוב אבד לפני 'בין השמשות' של כניסת השבת, העירוב אינו חל; אך אם המזון אבד לאחר בין השמשות, העירוב חל, כיון שזמן תחוּלת העירוב הוא בכניסת השבת.
* במקרה שהתגלה לאחר בין השמשות כי המזון של עירוב התחומין אינו קיים, או שאינו ראוי לאכילה, ולא ידוע מתי אירע הדבר – אם ידוע בוודאות כי מְזון העירוב הונח לפני בין השמשות במקומו הנכון, והיה ראוי לאכילה – אנו מניחים כי הדבר אירע לאחר בין השמשות.
עיר ה'מובלעת' בתוך ה'תחום'
* עיר ה'מובלעת' בתוך ה'תחום' על ידי 'עירוב תחומין' – רוחב התחום בחלק שמחוץ לעיר, הוא כרוחב התחום של מְקום השביתה. ורוחב התחום בשטח המקביל לעיר – לדעת הרמ"א אלפיים אמה לשני צידי העיר. ויש שביארו, כי דבריו אמורים רק במקרה שגבולות העיר אינם מגיעים עד לקו רוחב התחום של מְקוֹם העירוב. ויש אומרים שגם אם גבולות העיר אינם מגיעים לקו רוחב התחום, רוחב התחום הוא כמידתו לכל אורך התחום; ורק בתוך העיר, גם אם גבולותיה עוברים את קו רוחב התחום, מותר ללכת עד לגבולותיה. ולהלכה, אין להקל כדברי הרמ"א, אך "המֵקל בשעת הדחק, יש לו על מי לסמוך".
הלכוֹת שונות
* מבנה עץ או אבן המשמש כקבר, אסור בהנאה. אולם, קבר שבתוך האדמה, או מערת קבורה שהיא כחלק מהקרקע – אינם אסורים בהנאה, כיון שקרקע אינה נאסרת בהנאה.
* קרקע שהיה בתוכה קבר, ונחרשה, גזרו חכמינו ז"ל שההולך עד מאה אמה ממקום הקבר טמא ב'היסט'. וקרקע זו מכונָה 'בית הפרס'. ואסור לכהן להיכנס לתוכה.
* חכמינו ז"ל אסרו להשתמש בעצים בשבת, מחשש שמא תוך כדי שימוש יתלוש המשתמש – בכוונה – עלים, ענפים, או פירות, ויעבור על איסור מלאכת 'קוצר'.
* אחת ה'חזקות' ההלכתיות, היא 'חזקה דמעיקרא' (= שמתחילה). והיינו, דבר שהיה במצב או בדין מסויים, ונוצר ספק אם השתנה, אנו מניחים שהוא נותר כבתחילה, כל זמן שלא הוּכח כי נשתנה.